הרב יעקב מדן פרסם מכתב גלוי ובו התקפה חריפה על הרב טאו ותביעה לחקור את הטענות נגדו.
לא ברור מה המטרה בפרסום המכתב בעיתוי זה, כשכל הטענות נחקרו ע"י המשטרה ומונחות בפני הפרקליטות, האם סתם למחזר את ההכפשות על הרב טאו או שמא יש כאן נסיון ליצור אוירה ציבורית שתשפיע על החלטת הפרקליטות. בכל אופן זו הזדמנות לשוב ולברר את הדרכת תורתנו הקדושה בפרשה זו.
ובכן, התורה מבדילה הבדל מוחלט בין הגופים שאחראים על בירור הצדק ואכיפתו, דהיינו בתי הדין או המשטרה, לבין "בית הדין" הפרטי שנמצא בלבו של כל אדם, שבו הוא דן ומכריע איך להתיחס לאנשים שונים. הגופים הממונים על הצדק, בתי הדין והמשטרה, מצווים "לא תכירו פנים במשפט", ועליהם לבדוק כל תלונה וכל טענה לגופה בלי משוא פנים, וכך יצא הצדק לאור. (ובניגוד לטענותיו של הרב מדן, לא היה אף אחד שקרא שלא לחקור את התלונות).
אך לגבי "בית הדין" הפרטי שבלבנו התורה מדריכה אותנו באופן אחר. כך כותב הרמב"ם (פרקי אבות א, ו) על הדרכת המשנה "הוי דן את כל האדם לכף זכות": "שאם היה אדם בלתי ידוע אצלך, שאינך יודע אם הוא צדיק או רשע, וראית שעשה מעשה או שאמר דבר, אם תפרשהו באופן מסוים הרי הוא טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הוא רע - דון אותו לטוב ואל תחשוב בו רע.
אבל אם היה אדם ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשה הטוב, וראית לו מעשה שכל צדדיו מורים שהוא מעשה רע, ואי אפשר להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה, הרי חובה לפרשו שהוא טוב כיון שיש שם צד אפשרות שהוא טוב, ואסור לחושדו, ועל זה אומרים כל החושד כשרים לוקה בגופו".
במקרה שלנו מדובר על צדיק מפורסם, שכל חייו להבת קודש של מסירות נוראה לקב"ה ישראל ואורייתא, ורבבות הולכים לאורו לא בגלל כריזמה שאין לו בכלל, אלא רק מפני תורתו וצדקותו. ומצד שני כל מי שמתבונן ביושר ובלי שנאה מוקדמת מבין שלא מדובר במקרה ש"אי אפשר להכריע בו שהוא טוב אלא בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה", אלא להיפך, ההאשמות הן בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה מאד, כשמתלוננת אחת מאשימה את הרב טאו בנאציזם וברצח תינוקות, והמתלוננת השניה טוענת שהרב צבי יהודה והרבנית חנה ידעו ושתקו, (ובניגוד לכל מיני דברי מניפולציה שהופרחו בתקשורת - כל מי שהיה אז בישיבה יודע שהרב טאו המשיך להיות תלמיד קרוב של הרב צבי יהודה עד לפטירתו). במקרה כזה הוראת התורה היא ברורה ומוחלטת: "אסור לחושדו, ועל זה אומרים כל החושד כשרים לוקה בגופו".
הדרכה ברורה זו של התורה מתאימה גם עם השכל הישר והבריא, אם לא עוות על ידי המצוה החדשה להאמין אוטומטית לכל תלונה, רחוקה ומופרכת ככל שתהיה. כי לא מדובר כאן על מנהיג כריזמטי שסוחף אחריו המוני חסידים שוטים. מדובר על תלמיד חכם שעשרות תלמידי חכמים מובהקים, פקחים ובעלי חוש ביקורת, מכירים אותו היכרות קרובה והדוקה במשך עשרות שנים ומעריצים את צדקתו וחסידותו. כך למשל הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל, תלמיד חכם עצום ומלא דעת, שמאות תלמידי חכמים מישיבות שונות ומגוונות קבלו תורה מפיו, והכיר את הרב טאו באופן קרוב ואינטימי כמעט שישים שנה, העיד שהרב טאו הוא ממש מלאך ה' צבאות. כל מי שיש לו שכל ישר ואינו נגוע בשנאה מבין שגם אם הוא עצמו אינו מכיר את הרב טאו אישית - עדותם של עשרות תלמידי חכמים על צדקותו, חסידותו וטהרת מידותיו האציליות נאמנה הרבה יותר מהטענות המופרכות נגדו, גם אם נאמרו בפנים גלויות.
(כאן המקום לציין שעל פי התורה העובדה שהתלונה נטענה בפנים גלויות אינה מהווה ראיה ואפילו לא סיוע קלוש לאמיתותה. טענה בפנים גלויות מעידה על אומץ, אך אומץ אינו מוכיח כלום על אמיתות הטענה).
אך הסיפור כאן אינו הרב טאו לבדו. הדיון האמיתי הוא האם ישנם בכלל אנשים, שלפחות אם היינו מכירים אותם באמת היינו יכולים לומר בוודאות ובפה מלא: זה לא יכול להיות. אם רב פלוני כותב: "שגם באנשים הטובים ביותר עלולים להימצא חלקים אפלים", הוא אומר בעצם שלפחות בתודעה שלנו אין צדיקים בעולם.
כל צדיק, גדול ככל שיהיה, חשוד שהוא מסתיר בתוכו מפלצת. ואני שואל: גם הרב קוק?! גם ר' אריה לוין?! זהו שקר נורא והרסני. יש צדיקים בעולם (גם כיום כמובן), טהורי לבב ומלאים טוב ויושר, שכל חייהם מסירות מוחלטת לה', לעמו ולתורתו, ולהרבות טוב וצדק בעולם. צדיקים שהרשעה, האלימות, האכזריות והפריצות הן ההיפך המוחלט מכל אומר חייהם. אכן היו מעט רבנים שהרשיעו, רובם כאלו שהטעו את הבריות במופתים וענינים "נסתרים" והנהגות משונות, ומיעוטם שטוב ורע שימשו בהם בערבוביה, אך אוי לנו אם המקרים הקיצוניים והחריגים יסמאו את עינינו, ויגרמו לנו לאבד את התום הטבעי, את האמון הבריא, את הידיעה הברורה, הוודאית והאמיתית שיש לנו גדולי עולם, צדיקים וקדושים, שכל עולמם טהרה ותום, טוב ויושר, חסד ואמת, ענוה, עדינות ואצילות, קדושה ודבקות אלקים.
התשובה האמיתית מול מחול השדים המחולל לפנינו היא להידבק בתום ובטוהר הממלאים את עולמם של מרנן ורבנן חבורתא קדישתא, תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון, וסוף האור הגדול הזה לנצח את כל ענני החושך. "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".