בכל העולם הדמוקרטי, יש שני מודלים לדמוקרטיות: עליונות הפרלמנט או עליונות החוקה.
המודל הבריטי הוא מודל קלאסי לעליונות הפרלמנט. המודל האמריקאי הוא מודל קלאסי לעליונות החוקה. למען הסר ספק, כדי להיות דמוקרטיה, גם במודל של עליונות החוקה יש מנגנון לפרלמנט כדי לערוך שינויים בחוקה.
משטר של עליונות הפרלמנט נותן לפרלמנט אפשרות לעשות כמעט הכל, עם אמונה באיזונים ובלמים שנמצאים בתוך מערכת של נבחרי ציבור ולא בידי גוף חיצוני, כולל הרצון להיבחר שוב, הצורך להקים קואליציות, ובחלק מהמשטרים גם שני בתי מחוקקים (למרות שכיום זה די נדיר למצוא מקומות במשטר פרלמנטרי שיש בהם שני בתי מחוקקים פעילים כשאחד מהם לא סימלי בלבד).
משטר של עליונות החוקה רואה בטקסט של החוקה את המסמך העליון שעל בסיסו הכל נקבע. ולכן, כן, זה נותן אפשרות לשופטים להתערב בהחלטות נבחרי ציבור על בסיס הטקסט של החוקה.
איפה מדינת ישראל עומדת?
לפני המהפכה החוקתית בשנות ה-90 היה ברור לכולם שאנחנו פועלים לפי המודל הבריטי - עליונות הפרלמנט. לאחר מכן - זה בגדול הוויכוח הסוער שמתקיים עכשיו.
האם, כמו מדינות אחרות שאימצו חוקה פורמלית (קנדה, לדוגמא), עברנו למשטר חוקתי, או שחוקי היסוד לא התכוונו לעשות זאת?
מה בכל זאת ברור לכולם? או לפחות היה ברור עד לפני שבג"צ התחיל לדון בחוקיות חוקי יסוד? שאלו שתי האופציות - משטר של עליונות פרלמנטרית או משטר של עליונות חוקתית.
אלו שטוענים שהמשטר אכן השתנה ועבר למשטר של עליונות חוקתית עשו זאת בצורה פשוטה: חוקי היסוד שעברו הם לטענתם החוקה של מדינת ישראל ולכן משם נובעת הזכות לבטל חוקים של הפרלמנט ולפגוע בעליונות הפרלמנט.
נדגיש - הזכות נובעת מאיפה? מחוקי יסוד.
מה קורה עכשיו?
עכשיו מתנהל דיון בבית המשפט בשאלה האם תיקון חוק יסוד, במקרה שלנו- הסבירות, הוא חוקי, או שאפשר לבטל אותו.
תבינו לרגע את האבסורד: תיקון חוקי יסוד - שמהם שואבים השופטים את ההצדקה (העומדת במחלוקת) לשינוי המשטר שהם קידמו, הוא מבחינתם ספק חוקתי.
ומהן ההצדקות שהם מעלים להתערבות בחוק יסוד? הם מציעים שתי הצדקות-
אחת הגיונות בסך הכל - שימוש לרעה בכוח של אסיפה מכוננת. בעברית פשוטה, חוק יסוד אמור להיות בנושא חוקתי, ויש חשש שהכנסת תשתמש בכוחה ותקרא גם לחוקים רגילים "חוקי יסוד". אלא שזה ממש לא המקרה כאן. לכולם ברור שמדובר בחוק שנוגע בנושא חוקתי.
ההצדקה השנייה - דוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי. בפועל זה אומר שחוק היסוד לא מסתדר עם מה שהשופטים רואים כערכי היסוד של מדינת ישראל. זה הזוי במיוחד כי דווקא בשאלות ערכיות הנושאים של עליונות הפרלמנט או עליונות החוקה הם כל כך חשובים- כדי לדעת איפה נקבעים הערכים. השופטים עלולים עכשיו להגיד שלא החוקה, ולא הפרלמנט קובעים מה הם ערכי היסוד. אנחנו, השופטים, קובעים!
אם חס וחלילה יפסלו חוק יסוד, באיזה סוג משטר דמוקרטי בדיוק אנחנו נמצאים?
עליונות הפרלמנט? ברור שלא. עליונות החוקה? הרי ברור שלא, מאחר וכשיש סתירה בין המילה הכתובה בחוקה לבין הערכים של השופטים (או שהשופטים חושבים שהם ערכי היסוד של המדינה), אז השופטים אומרים בפה מלא שהם יעדיפו את הערכים.
אז איפה נמצאים? פשוט מאוד. הם לא נמצאים בדמוקרטיה. הם נמצאים בשלטון של שופטים. ולכך לא ניתן יד.