לקראת השנה החדשה, הפחדים - שמופצים בידי אנשים שדמיונם חזק משכלם - הולכים ומתגברים. תקיעת השופר מכונה בלשון חכמים "פשוטה" – הקשבה לקול פשוט, ישר ונקי, משוחרר מרעשי רקע וממלל דמיוני. לחשוב ישר.
אני רוצה להזכיר לכם חלק ממצעד הפחדים רק מעשרים ושלוש השנים האחרונות: לקראת שנת תש"ס (2000) ריחף מעלינו איום באג 2000 (שהמחשבים יקרסו); בשנת תשס"ג (2003) איימה עלינו מגפת הסארס; בתשס"ח (2008) הגיע תורו של המשבר הכלכלי; לוח השנה של בני המאיה ניבא שב־2012 העולם ייחרב; בתשע"ג (2013) הוחלט בתקשורת שצפון קוריאה תפתח במלחמת עולם שלישית; בתשע"ד (2014) גוף טרור קיקיוני בשם דאע"ש הוכתר בתור מרענן הפחד הרשמי של השנה; בשנת תש"פ (2020) אוכלוסיית העולם הייתה אמורה למות מנגיף הקורונה, או לפחות מהרעב העולמי שהובטח מיד לאחריו. כעת, לקראת שנת תשפ"ד, האיום הפופולרי הוא מלחמת אזרחים וסופה של מדינת ישראל.
ניסיונות השמאל לריסוק כשלו
בראש השנה, כשנשמע את הקול המדויק והפשוט של השופר, נפרק את הפחדים הללו אחד לאחד:
מבחינה ביטחונית – מדינת ישראל כיום היא אימפריה אזורית. אנו מוקפים בארצות ערב מתפוררות ובארגוני טרור קיקיוניים. האיום של איראן גרעינית מטריד, אולם בטווח הקצר לגורמים רבים בעולם יש אינטרסים גדולים משלנו לא לאפשר זאת. בטווח הארוך, המשטר עצמו מצוי בהתפוררות. בהבנה פשוטה, בניגוד לעבר – שום גורם אינו מאיים על עצם קיומו של העם היהודי היושב בציון.
מבחינה צבאית – הניסיון של האנרכיסטים לרסק את צה"ל לא צלח. הצבא מתפקד כרגיל. רוב הסרבנים הם גמלאים, עתירי זמן ופנסיה תקציבית, אולם לא בעלי אחריות ביצועית בהווה. שכבת השטח של מפקדי צה"ל כיום מורכבת בעיקרה מצעירים מסורתיים ולאומיים. למרות ניסיונות שטיפת המוח של קרנות זרות ותקשורת – אף חייל בשטח לא יסרב ביום פקודה, מסיבה פשוטה: אף אחד אינו מעוניין להתאבד עם משפחתו למען עיניהם היפות של אהוד או אהרן ברק.
מבחינה כלכלית – למרות איומים חוזרים ונשנים של השמאל לרסק את המשק, התרחיש אינו מתממש, גם כאן מסיבה פשוטה: לרובו המוחלט של הציבור הישראלי יש אינטרס לפרוח כלכלית ולא לפגוע בעצמו. בכלל, בפנטזיה שכלכלה מתמוטטת בגלל יחידים בעלי הון יש חוסר הבנה כיצד פועלת כלכלה מודרנית.
מבחינה חברתית – למרות השקר של התקשורת שטוענת בעקשנות כי הציבור היהודי מפולג ומסוכסך, לרוב הציבור (שמונים אחוזים) היהודי במדינת ישראל יש מכנה משותף רחב מסורתי ולאומי. זהו נתון שמגובה בכל סטטיסטיקה ותוצאות של בחירות אמת. ההזיות של היפרדות ומלחמת אזרחים אינן בעלות היתכנות, פשוט משום שלא ניתן ליצור חלוקה במדינה קטנה, צפופה גאוגרפית, שמוקפת באיומים חיצוניים ופנימיים. זאת בלי להזכיר גנטיקה ומסורת של אלפי שנות אחדות.
מבחינת תושבות – האיומים של גורמי השמאל על "גלי ירידה" הם פייק, משום שאצל הרוב המוחלט ירידה מהארץ אינה אופציה. מדינת ישראל היא גן עדן כלכלי וחברתי ליהודים. אירופה שטופה במוסלמים, ארצות הברית מצויה בבעיותיה שלה ואינה קולטת מהגרים. ובכלל, פנטזיית ה"רילוקיישן" שמשווקת לקהל אינה פשוטה כל כך. גם במאה ה־21 לא פשוט לאדם לעזוב את קהילתו, משפחתו ועמו ולהתחיל את חייו מאפס. תשאלו את יורדי מחאת המילקי של שנת תשע"ד (2014), שרובם חזרו בבושת פנים.
מחוזקים מהאתגרים
כאשר עוברים מעולם הדמיונות לעולם הריאליה, הנתונים הם כדלהלן: מדינת ישראל היא אחת מהמדינות בעלות שיעור הצמיחה הכלכלי והדמוגרפי הגבוה בעולם. הציבור הערבי אינו מתחרה בנו, הוא מפולג ואלים בתוך עצמו, אולם ברובו משלים עם קיומה של המדינה בלית ברירה. שבעים וחמישה אחוזים מהציבור היהודי הצביעו למפלגות מסורתיות ולאומיות. ארבע מאות אלף ילדים לומדים בחמ"ד; שלוש מאות אלף בחינוך החרדי; כל ילד שני בכיתה א' חובש כיפה. שמונה חיילים מתחרים על מקום אחד בגולני. הציבור הדתי־לאומי והמסורתי כבר מזמן מחליף את האליטה הישנה בדרגי השטח ובדרגי הביניים בכל התחומים, וישנה עלייה מתמדת במספר החרדים שנכנסים למעגל התעסוקה. רמת החיים כאן היא מהגבוהות שבארצות ה־OECD. ישנה תנופת בנייה בכל הארץ. מוסדות הלימוד העל־תיכוניים – אקדמיה וישיבות – צומחים בקצב של שישה אחוזים בשנה. שנה אחר שנה מקבלת מדינת ישראל ציון בין הגבוהים בעולם במדד האושר.
אף אחד אינו יודע בדיוק מה יהיו האתגרים שיתגלגלו לפתחנו בשנה הקרובה: ייתכן שנעמוד מול סבבי מלחמה, מאבקים פוליטיים פנימיים, מיתון עולמי של הכלכלה או פלישת חייזרים. אולם אנו נתגבר ונצא מחוזקים יותר, כמו תמיד. אין להקל ראש בנזקים שאליטת העבר של מדינת ישראל עלולה לגרום – וכבר גרמה – אולם כמו כל בריונות, האיום הדמיוני מפניה גדול הרבה יותר ממה שהוא באמת. מדינת ישראל כבר אינה מונה שלושה מיליונים, כפי שהיה בעשורים הראשונים של המדינה. כיום גרים שמונה מיליון יהודים במדינת ישראל, מוכשרים, שמחים ואוהבי עמם וארצם. לכל מי שיתבריין יש תחליף (עם כל הצער עליו באופן אישי). השמאל הקיצוני הוא נמר של נייר שניזון מדמיונות הפחד שלנו. תהיו ריאליים, תקשיבו לקול הפשוט של השופר ותפרקו את דמיונות הפחד – רוב הציבור נשאר כאן לתמיד, והוא הולך לכיוון ברור מאוד של מדינה יהודית ודמוקרטית פורחת, בעזרת ה'.
***