קשה להאמין מהי כברת הדרך שעבר עם ישראל בשבוע האחרון, משמחת תורה עד ראש חודש חשוון תשפ"ד. נדמה שמאז ימי מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים לא זרם הדם בוורידים הלאומיים בקצב שכזה.
חודש חשוון מכונה בתורת הקבלה "חודש הגבורה", וזאת מפני ש"מזכירין בו גבורות גשמים". הגשם הוא שפע שמיימי שיורד על הארץ; טיפות מים ש"תוקפות" את האדמה, על מנת להגשים את החלומות שלנו במציאות צריך גבורה. בשביל שהמים יחלחלו מתחת לפני השטח צריך טיפות מטר חזקות, שלכל אחת יש את המטרה המדויקת שלה.
בשבוע הראשון לאחר הטבח היה שלב גבורת הבלימה שעוד יסופר לדורות. כעת חודש גבורת ההתקפה: החודש בו ימטיר עם ישראל מטר ירי שיחלחל לבונקרי הנאצים שמתחת לפני השטח.
עכשיו זהו זמן הגבורה גם בחיינו האישיים: לא לתת להתלהבות הראשונית לדעוך – לבחור משימות מדויקות ולהוציא אותן אל הפועל בגבורה ובנחישות; החל מזיהוי המשפחות שזקוקות לתמיכה וכלה באיסוף מדויק של צרכי החיילים. לחדד את ההתמקצעות הצבאית, למקד את התפילות; לחזק את עצמנו. עכשיו הוא זמן הגבורה, עכשיו הוא זמן טל ומטר לברכה.
"ויהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו. תחילה וראש לפדיון נפשנו".