שמעתי פעם מהרב ישראל מאיר לאו שליט"א סיפור על עגלון אחד שלילה אחד מצא את סוסו, מקור פרנסתו, ללא רוח חיים.
למחרת בתפילת שחרית כאשר הגיעו ל'ויברך דוד' העגלון נשאר לשבת. מסמן לו הגבאי שצריך לקום. העגלון נשאר לשבת, מסמן לו הגבאי לקום והוא יושב.
בסוף התפילה ניגש הגבאי אל היהודי ושואל האם אתה לא יודע שב'ויברך דוד' צריך לקום. אומר לו העגלון והאם אתה יודע שסוסי שבק חיים ומעכשיו אין לי פרנסה.
ישנו מאמר נוקב של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (ודומני שיש תולים מאמר זה ברבי ישראל סלנטר): "אל תדאג לעולם הבא של חברך ולעולם הזה שלך. דאג לעולם הבא שלך ולעולם הזה של חברך".
ברוך השם לאחר הטבח הנורא אנו רואים כמה עזרה והרתמות של ציבור גדול – עם ישראל במיטבו. אנו רואים הרבה פעמים שהעזרה לזולת מקדימה את העבודה הרוחנית. אשריהם ישראל.
ישנו מאמר מרתק בתלמוד הירושלמי של רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי אלעזר מצביא על כך שבפרשת בראשית ישנם שני פסוקים. פסוק אחד מקדים שמים לארץ – 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ' ופסוק אחר: 'ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים' מקדים ארץ לשמים. והמסקנה היא שארץ המסמלת את המעשה חשובה לא פחות משמים המסמלים את עולם הרוח. חייבים לזכור תמיד שיהדות אינה עיסוק בדברים רוחניים בלבד, אלא שהיא צריכה לגעת בעולם החומר.
בספרו המונומנטלי 'מוולוז'ין עד ירושלים' כותב הרב מאיר בר אילן שבשעה שקמה אגודת ישראל זה היה בזמן פרעות קייב וקישינב חשבו המזרחי שברוך השם קמה תנועה שתדגיש את הנושאים הרוחניים ולא רק הנושאים המעשיים. אין דבר טוב מזה. אולם בפועל כאשר רוח הדברים שנאמרו בוועידת היסוד הייתה מדוע לא דואגים לניצולים לתשמישי קדושה בשעה שמדובר על ניצולים ללא קורת גג הבינה תנועת המזרחי שלא יתכן חיבור אמיתי עם אגודת ישראל.
האדמו"ר מקלויזנבורג זצוק"ל בחנוכת בית החולים לניאדו
נדרשתי למאמר זה בגלל דרשה מופלאה שנאמרה על ידי הרבי מקלויזנברג בחנוכת בית החולים לניאדו.
בפרשת השבוע פרשת "נח", מתחיל, "ואלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", הדגיש כדרכו בקודש "את האלוקים התהלך נח", וכאן בא רש"י ז"ל בשם חז"ל ואומר, "יש דורשין לשבח, ויש דורשין לגנאי, מילא לשבח אפשר להבין, כי אם כתוב צדיק תמים על נח אז יש לדרוש לשבח, אבל הדורשין לגנאי, מאיזה נימוק דרשו? האם אלה רצו לעשות שידוך עם אנשי נח, שחיפשו גנאי? אבל המשיך הרבי: ומה היה הגנאי? אלמלא היו בדורותיו של אברהם לא היו נחשבים לכלום. מילא בין נח לאברהם היה הבדל עצום, אבל דורו של נח והדור של א"א, איזה הבדל היה? האם דורו של א"א "תרח הזקן", היה דור יותר טוב מדורו של "מתושלח הזקן" ולמך?
אלא ההבדל הוא באופן הגישה שפעל א"א להכניס אנשים תחת כנפי השכינה "את הנפש אשר עשו בחרן". כי גם כעת שואלים: מה לאדמו"ר בבניית בית חולים, או קריה? זה שייך לרופאים, למהנדסים, וארכיטקטים. על אדמו"ר לשבת בבית המדרש וללמוד. ובזה ההבדל בין דורו של נח צדיק תמים. הוא דאג לעצמו "את האלוקים התהלך נח" רק למעלה, למטה – איך נראים הבנים שלו – חם ויפת – לא שם לב. אבל בדורו של אברהם – היאך ובאיזה אמצעים הכניס א"א אנשים תחת כנפי השכינה? מביא המדרש שאברהם אבינו הקים מסעדה לעוברי דרך.
כשבא אורח בדרך, הזמינו אותו ליטול ידים ולאכול, ובעת שבא האורח להודות לו עבור קבלת הפנים והאוכל הטוב אמר א"א: "לא לי מגיע תודה, אלא התודה מגיעה לריבונו של עולם, הזן ומפרנס לכל, וכו׳. כמובן, האיש קיבל את מוסר ההשכל, וכך, ורק כך אפשרי לעשות נפשות, למען דעת ע"ה כי שם ה׳ וכו׳ ויראו ממך, ויש אדון לבירה דולקת.
הרבי המשיך בהתלהבות ואמר, תתארו לעצמכם יהודי בחיפה שאין לו פרוטה בכיס לקנות לחם, ורק לפנות ערב בא יהודי זר מהנמל, ובמקרה ניגש אליו ושאל לכתובת מסוימת, והיהודי לקח לו את המזוודה, והובילו לכתובת שחיפש. האורח נתן לו עבור השירות לירה אחת. מיהר האורח ונכנס לחנות הראשונה, קנה לחם, ואכל בתיאבון. ניגש אליו יהודי שבע, אמר לו, ר׳ יהודי תיטול ידיים תברך המוציא. מה אתה אוכל בתיאבון כזה ענה לו השני דאגת לי ללחם לאכול? רק לברכת נטילת ידיים, ולברכת המוציא הנך דואג, רק להגיד מוסר!
על כך אמר ר׳ טרפון (ערכין ט"ז) תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם תאמר טול קיסם אומרים לו טול קורה וד"ל. לאור הנ"ל רבותי אם רוצים קריה נאמנה לתורה ומצוות, והנהגת מוסר היהדות ברוח ישראל סבא, עליך לבנות בעצמך קריה.
אם רוצים בית חולים שבו ישמרו חוקי הדת ברוח היהדות כנ"ל, עליך לבנות בית חולים, וזה דרכו של אברהם אבינו ז"ל מבחינת "הנפש אשר עשו בחרן", ולא לפי דורו של נח, "את האלוקים התהלך נח", ומה שבגשמיות לא מענייני.