חז"ל מלמדים אותנו שהסיבה עבורה הגשם, עליו התחלנו להתפלל השבוע, יורד מן השמים היא מפני ש"יהיו הכל נושאים עיניהם כלפי מעלה".
היכולת לשאת את העיניים כלפי השמים ולהכיר בכך שישנו משהו שגדול משליטתנו – הוא חלק מהלימוד שכולנו מפנימים בימים הללו.
זוהי לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שהעל טבעי והטבעי מתערבבים. הכישלון המודיעני והצבאי הראשוני של המלחמה הנוכחית עוד ינותח ויילמד לדורות, אולם דווקא כעת חשוב לזכור שהניצחונות הגדולים בהיסטוריה הושגו פעמים רבות לאחר כישלונות אדירים שבדרך הטבע היה נדמה שהמצב חסר סיכוי.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, הובס הצבא הבריטי וכמעט הושמד בידי הגרמנים בחוף דנקרק שבצרפת. הצי הבריטי, בליווי ספינות אזרחים, הצליח אמנם בדרך נס לפנות את שרידי הצבא במבצע מזהיר; אולם בריטניה עמדה כעת לבדה עם צבא חסר ציוד מול מכונת המלחמה הנאצית.
ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'ר'ציל, לא ייפה את המציאות והכריז ש"אין מנצחים במלחמה על ידי פינויים", אולם נאם נאום שנחקק לנצח: "גם אם גם חלקים גדולים של אירופה והרבה מדינות ותיקות ומהוללות נפלו או תיפולנה תחת שלטון הגסטפו וכל המנגנון המשוקץ של השלטון הנאצי, אנחנו לא נירתע ולא נכזיב. אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, נילחם בים ובאוקיינוס, נילחם בבטחה גוברת ובכוח גובר באוויר; אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר אשר יהיה. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע".
זהו לא היה הכישלון האחרון של הצבא הבריטי אולם הם והעולם החופשי ניצחו בסוף. יש דבר כזה כישלון; השאלה איך צומחים ממנו.
גם בתוך החושך שנפל עלינו ניתן לזהות את טביעות האצבע של השמיימיות - החל בחוסר התיאום הלא מוסבר בין החמאס לחיזבאללה באותן שעות קריטיות (אם חלילה היו תוקפים ביחד הקטסטרופה הייתה גדולה שבעתיים); המשך במאות סיפורי גבורה והצלה פרטיים כנגד כל הסיכויים; וכלה בהתגייסות הלא טבעית של עם ישראל למערכה, בוודאי לאחר השנה האחרונה. כל אלה דברים שעוד ילמדו לדורות.
ההכרה שהמציאות נדחפת בידי כוחות שמימיים שאינם נראים לעין, מתורגמת בסופו של דבר להתנהלות ריאלית: מוטיבציה, אחוות לוחמים ומסירות נפש מתורגמים לכוח אש; נשיאת עין מוסרית של העולם החופשי אל ישראל מתורגמת לגיבוי כלכלי וצבאי; אמונה מעניקה חוסן שמאפשר לעורף לתפקד.
אנחנו ננצח בעזרת ה'