רחל אימנו, שיום פטירתה חל בשעות הללו, לא הצליחה בחייה לממש את כל חלומותיה. היא חלמה להיות אמא על מלא, ונפטרה בזמן לידתו של בנימין. היא נקברה על "אֵם הדרך" – "אֵם" זה חצי מ"אמא". מאז ועד ימינו רחל היא ביטוי לחלום שעוד לא מומש במילואו אבל עוד יתממש. היא עומדת על אֵם הדרך ומבכה על בניה שאינם, אבל יודעת שישובו לגבולם; הם יממשו את החלום.
ישנו שיר של נתן אלתרמן:
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד.
עָמַד נוֹפֵל אַפַּיִם.
נוּמָה, בֶּן. הַלַּיְלָה רֵד.
לֵיל סַעַר עַל הַמַּיִם.
אֶל זֶה הָעֵץ אָבִיךְ, בֶּן,
נִקְשַׁר, עָקוּד בְּחֶבֶל.
בַּרְזֶל וְשׁוֹט הִכּוּהוּ, בֶּן,
וְחַם תִּמֵּר הַהֶבֶל.
כּוֹרַעַת הַסְּפִינָה עַל צַד,
עוֹלָה שְׁלוּפַת צִפֹּרֶן!
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ נִכְרַת,
נִכְרַת וַיְהִי לְתֹרֶן...
הָס, יֶלֶד. שַׁעַר הַתְּהִלָּה
לְתֹרֶן יִפְתַּח.
הוּא גַּם הַיּוֹם עַמּוּד תְּפִלָּה,
הוּא גַּם הַיּוֹם מִזְבֵּחַ.
בניה של רחל כיום גם עומדים על אֵם הדרך, ליד העץ שנקשרו אליו אחינו והוכו בידי חיות אדם. וכמו רחל אנו יודעים שהעץ הזה יהפוך לתורן של תקווה. בניה של רחל עברו דברים קשים בהיסטוריה, אבל בסופו של דבר "ראי רחל ראי, הם שבו לגבולם".
אנחנו ננצח בעזרת ה'.