הסיבה מתחת לפני השטח לכל מה שקרה ביום כיפור ובטבח של שמחת תורה הייתה קונספציה ברורה ששורשה הוא שעם ישראל עייף ורוצה רק שקט ונורמליות.
מלחמת שמחת תורה הראתה לנו לשמחתנו שעם ישראל יש בו כוחות אין סופיים ודווקא המשבר הוא זה שמעורר את הכוחות.
ישנם מצבים שעם ישראל בורח מייעודו. בין היתר בגלל סיבות מוצדקות כמו מציאות שההנהגה הדתית לא תפקדה כראוי בימי עלי, כך שעם ישראל עזב בהמוניו את המקדש, ומתחת לפני השטח נראה שהעם עייף.
על כך אומר הירושלמי (ברכות ט, ה) ביחס לפסוק: 'אל תבוז כי זקנה אמך'. אם ראית שעם ישראל עייף אל תבוז לו אלא עמוד וגדרה כדרך שעשה אלקנה.
למרות מצב הביש אלקנה לא מתייאש ובעבודת נמלים, תוך שהוא עולה כל פעם בדרך אחרת אל המשכן, הוא מצליח להזכיר לעם ישראל מיהו ומה, ועם ישראל חוזר בהמוניו אל המקדש. המילה גדרה שבמאמר זה אינה כל כך ברורה וכנראה הכוונה היא תגדיר אותו. לעתים ישנם מצבים שמזכירים לעם ישראל מיהו ומה תפקידו.
בפרשת השבוע פרשת וירא אנו קוראים על גירוש הגר וישמעאל. כאשר הגר רואה שישמעאל עומד למות היא משליכה אותו אל אחד השיחים. אצל הגויים מצב שמזמין ייאוש מכניס אותם לייאוש.
אצל עם ישראל המילה ייאוש היא מחוץ ללקסיקון. עם ישראל מלא תקווה גם במצבים קשים ותמיד הוא יודע להתנער.
יצחק אבינו נקרא יצחק – יוד העתיד, כדי לומר לנו שלמרות כל המשברים יהיה בסופו של דבר טוב. עם ישראל עתיד לצחוק.
אולם לא רק שאנו מבושרים שעם ישראל עתיד לצאת מכל המשברים, לעתים, כמו שאנו רואים בעינינו את התעוררות העכשווית המופלאה של רוח האומה, משברים הם קרש קפיצה אפשרי למציאות טובה יותר.
הרב קוק זצ"ל הסביר שמשברים מביאים לדברים חיוביים בעולם. למשל לולא מלחמת העולם הראשונה לא היינו זוכים להצהרת בלפור שהיא בעצם המסמך שהוביל בסופו של דבר להקמת המדינה. ובהמשך למהלך זה לולא שואת אירופה, לא ברור אם היינו זוכים למדינה.
הירושלמי (תענית ב, ט) ביחס לפסוק (תהילים ד, ב): 'בקראי ענני א - להי צדקי בצר הרחבת לי' אומר: אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא ריבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש.
נכנסתי לצרתן של ישראל, הכוונה היא לחטא של מניית העם על ידי דוד שהביא בעקבותיו עונש כבד. למרות המשבר הגדול הזה בסופו של דבר התרחש כאן תהליך שגרם להקדמת בניין בית המקדש.