ברגעי משבר יש פיתוי להישאב לתחזיות אפוקליפטיות ופסימיות. חלק מפיתוח חוסן הוא היכולת לזהות תקווה ריאלית בתוך האפלה.
אמונה באלוקים אינה היתממות או הטחת הראש בקיר, אלא זיהוי מגמה רחבה שמקדמת את העולם למרות משברים איומים. רבים מצטטים כעת את צ'רצ'יל, שצפה לעם הבריטי בתחילת מלחמת העולם "דם, יזע ודמעות", אולם צריך לזכור שבה בעת הוא גם צפה תסריט אופטימי וריאלי להמשך המלחמה.
אף שאנו מצויים באחד האסונות הגדולים ביותר בתולדות העם היהודי – עם ישראל שרד חורבנות גדולים מאלו. רק לדוגמה, בשואה, בה' חשוון תש"ד (3.11.43), נרצחו כ־43,000 יהודים ביום אחד. לשם כך קמה מדינת ישראל. זוהי איננה רק משאלת לב אלא הבטה מפוכחת על המציאות הריאלית: למרות קשיים פנימיים וחיצוניים, למרות מחדלים – מדינת ישראל היא מעצמה כלכלית וצבאית שנבנתה במהלך דורות כדי להתמודד עם אויבי העם היהודי. ואנו לא לבד. עם כל הציניות שאנו נוטים לייחס לארצות הברית, היא – ולא איראן – עדיין הכוח החזק בעולם, ולתמיכה שלה יש השלכות שוברות שוויון.
אנו מתפללים לעוז לאומי שיגרום למלחמה זו להיות המלחמה האחרונה; אולם כדאי להיערך נפשית גם לתסריט איטי יותר: המלחמה בדרום תהיה קשה, אולם בסופו של דבר חמאס יוכרע; וגם אם ישראל לא תוכל לנקות את עזה לחלוטין, החזית הדרומית תשקוט לפרק זמן שיאפשר למדינת ישראל להתארגן לסבב הבא בצורה טובה יותר.
בין כה וכה, מדינת ישראל שלאחר המלחמה תהיה בתודעה לאומית חזקה לאין ערוך ממה שנכנסה אליה. כל ממשלה שתקום תציב את הביטחון בראש סדר העדיפויות, וההיערכות כלפי האיומים החיצוניים והפנימיים שהוזנחה תיעשה באופן ראוי יותר ובקונצנזוס רחב. בינתיים השגשוג הכלכלי והתהליכים הדמוגרפיים והתרבותיים במדינת ישראל ימשיכו ויתעצמו: הליכוד החברתי, הגברת הזהות היהודית והלאומית, האצת השילוב של המגזר החרדי וכדומה.
העולם הערבי והמוסלמי אף הוא אינו עשוי כמקשה אחת; רבים מייחלים לנפילתה של איראן (שמצויה בעצמה בזעזועים פנימיים), ומגמות כדוגמת הסכמי אברהם וההתקרבות לערב הסעודית ידחקו בסופו של דבר את הבעיה הפלשתינית. חידוד העמידה של ישראל כמגן בפני האסלאם הקיצוני תחזק בעולם המערבי את התודעה השמרנית כנגד הפרוגרסיביות. בסופו של דבר חשוב לזכור שהעליונות הצבאית, הכלכלית, הטכנולוגית וכן – גם המוסרית – מצויה עדיין בידיהם של כוחות הטוב בעולם. אסור לשכוח זאת.
אף אחד אינו יכול לצפות באופן ודאי את העתיד, ייתכן שהדברים יתרחשו כך וייתכן שאחרת, אולם חלק ממבט אמוני הוא להכיר בכך שהזמן פועל לא רק לרעתנו אלא גם - ובעיקר - לטובתנו.
היכולת לשלוט על ה"תוהו ובוהו" מתחילה בנפש של כל אחד מאיתנו. סדר, שליטה וכיוון אלו מילים נרדפות לאלוקים. החיילים נמצאים גם ככה בעולם של סדר ועשייה, אבל גם כל אחד בעורף יכול לתת לרוח אלוקים לרחף על המים שלו: החל בהפחתת השימוש בביטויי תוהו ובוהו כדוגמת "טירוף", "הזיה", "שואה" ושימוש רב יותר במשפטים כדוגמת "אתגר קשה שננצח בו"; פחות בדידות ויותר קהילתיות; פחות בהייה בחדשות והאזנה להודעות מפחידות ויותר סדר יום פרודוקטיבי של עשייה, התנדבות ותפילה.
המלחמה תהיה קשה, כבר עכשיו היא קשה מנשוא, אולם עם ישראל ישרוד וינצח. כאשר נכדינו ישאלו אותנו עוד חמישים שנה "איך הצלחתם לתפקד בזמן מלחמת שמחת תורה?" נענה להם בתשובה שהסבים והסבתות שלנו – שעברו שואה ועברו את מלחמת יום כיפור – ענו: עם ישראל חי!
הרע יעבור, הטוב יתגבר. בעזרת ה'.
***