בנימין אחי ותלמידי האהוב נפל ימים ספורים לאחר שקראנו בפרשת השבוע על "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", במעמד הברכה המכונן של יצחק אבינו לבניו.
אם הייתי צריך לדמיין מי מגלם יותר טוב מכולם בדורנו את הדמות הזו, ללא ספק הייתי בוחר בבנימין. תמהיל מושלם של תכונות וערכים שאצל האדם הממוצע ניכרים כניגודים, בנו את קומתו האדירה של בנימין כדמות מופת שנושא בגאון את הדגל ואת הגאווה הלאומית.
בנימין, כתלמיד תמיד היית קשוב ומאזין, אך מעולם לא התביישת לומר את דעותיך המוצקות כנעים הליכות, אך תקיף באמיתותיך. כאדם ענק הייתה בך עדינות ונועם יחד עם גבורה ותעוזה, ענוה עם אסרטיביות. כבוד עצמי היה ממך והלאה, אך נלחמת כל הזמן על כבודה של האומה.
בשעות צער וכאב, בימים בהם ארע במידה פיגוע או אירוע קשה שחיבל בכבודה של אומתנו הקדושה – היית נסער ודרוך כמו קפיץ. שום דבר לא עבר לידך, אלא עבר דרך קומתך וליבך היהודים הגבוהים כל כך. היית מגיע לבית המדרש ולא מבין כיצד אפשר להמשיך וללמוד כשעם ישראל נפגע, כשבבית המדרש השוקק התחלף הלימוד בוויכוחים ודיונים סוערים על כיצד עלינו לפעול לעת כזו. עסקנו בהובלתך בשאלות מרתקות ומהותיות על איך ניתן לשאת את שני ההפכים הללו, מצד אחד שקט ויישוב הדעת שיאפשר את הלמידה ומצד שני בערה לכבודו של עם ישראל, בערה לכבודה של תורתנו הקדושה וצדיקי הדור.
בנימין, היית מנוע של עשייה עם בערה פנימית שלא כבתה אף פעם, כזה שמקיים באורחותיו את דברי התנא במסכת אבות "אמור מעט ועשה הרבה". תמיד השתדל לומר מעט ולעשות הרבה, ללמוד וללמד לשמור ובעיקר - לעשות.
לאחר שנה וכמה חודשים של לימוד בישיבה בנימין התגייסת לצה"ל, כבר לא יכולת להתאפק וכל כך רצית לאחוז בנשק ולכלות כמה שיותר מהר את הרשעה החושך והשקר. גם כשחזרת רצוץ מהצבא, לא ישב לרגע בחיבוק ידיים, אלא הלכת להיטען היכן שליבך חפץ. ב"רגילות" ובחופשות חילקת את זמנך בין הגעה למילוי רוחני בישיבה לבין נסיעה אל אחת החוות שכל כך אהבת כדי לתרום שם כמה שיותר. לא פעם ראיתי את ידיך מדממות מעיסוק מאומץ בחציבת אדמת הטרשים ונטיעת עצים, כי ראה בכך משימה חשובה - נטיעת חיים. בכל צעד ושעל בחייך הקצרים ניבטו עולמו הפנימי ומאור פניך כאדם טהור וקדוש, פועל צדק, מחפש אמת ודורש שלום אמיתי.
באחת הפעמים בהן גלשנו לשיחת אחים, שיתפת אותי במחשבתך על שחבל שלא נולדת בתוקפת קום המדינה, בשעה שפעלו המחתרות שידעו "לעשות את העבודה". והנה, הקדוש ברוך הוא זיכה אותך להיות לוחם בצה"ל ולעשות את העבודה כמיטב יכולתך.
הרב קוק אומר על הדור הזה שאנחנו משולים לגמדים על גבי ענקים, כאלה שנשענים על ענקי עבר ובזכות כך מסוגלים לראות למרחוק. אלא שבנימין ושכמותו הם ענקים לכשעצמם, ענקי דורנו. ענקים שפעמה בהם רוח גדולה ולב רחב, בעלי מידות נעלות, ענקי שאיפות ועשייה, ענקי מלחמה ממש, אנשי פלא ומודל לחיקוי! בנימין מי ייתן לנו חליפתך? מי ייתן לנו תמורתך? אני בטוח שגם שם למעלה בישיבה של מעלה תפוצץ את השיעור ותאמר לקדוש ברוך הוא: "אל שדי מספיק ודי"!
אני יודע שתסנגר על עם ישראל בעומדך לפני הקב"ה ותאמר לו כי אנו זכאים לגאולה ברחמים. תגיד לו שקלטנו את המסר, אנו מאוחדים כעת ומבטיחים להמשיך לנתב את כוחותינו לפעול עימך אב הרחמן. בנימין תעלה למעלה, תעיר את האבות והאימהות, תיזעק ליישני חברון תעורר את אמא רחל, ותאמר שהשתדלת בכל מאודך להיות נאמן לשם בנימין - להיות ישראלי גאה ואמיתי. תאמר לקדוש ברוך הוא שאנו עמו וצאן מרעיתו שישלח לנו מיד את משיח צידקו. יהי רצון שתקיפותך, רוחך הענקית וקומתך הגבוהה יהיו מליצי יושר על עמו ישראל. ובילע המוות לנצח ומחה השם אלוקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר. בנימין היקר אחי היקר תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים אמן.
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר בצפת