"חג יפה כל כך"... ומוזר!
חנוכה הוא חג מוזר. לדוגמה, אין מסכת על שמו. כל החגים זכו למסכת שעוסקת בעניינם: סוכה לסוכות, ראש השנה לראש השנה כמובן, יומא ליום הכיפורים וביכורים לשבועות. אפילו שמיני עצרת קיבל את מנתו - מסכת ביצה, או בשמה הנוסף - מסכת יום טוב. לא רק חגים מהתורה קיבלו מסכתות, אפילו פורים קיבל מסכת – מסכת מגילה הפופולרית. ומה עם חנוכה, "חג יפה כל כך"? כלום, כמעט שום דבר. אלמלא דיונים בגמרא שעוסקים אגב אורחא בכשרות פתילות ושמנים לשבת (שבת כא, א) או בדיני נזיקין על גמל שהמטען על גבו נדלק מנר חנוכה והדליק את הבירה (בבא קמא, סב ב), לא היינו נפגשים כל כך עם החג הזה. מאידך ובניגוד גמור להופעה של חג זה בדברי חכמינו, החג הזה זוכה לפופולריות רבה, עד שהרמב"ם כתב על הדלקת נר חנוכה: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד" (רמב"ם חנוכה ד, יב). אם כן, מהו פשר הסתירה הפנימית הזאת, ועל מה היא מעידה?
חג שסיבתו אינה ידועה
כשעוקבים אחר הופעתו של חנוכה בדברי חכמינו, התמיהה בעניינו הולכת וגוברת. אפילו סיבת החג אינה ברורה. במגילת תענית המכילה את הימים הטובים שאין להתענות בהם כלל לא מובא נס פך השמן (מהדורת נעם תשס"ג, בניגוד למהדורת ליכטנשטיין שמכילה את כתב יד ה'כלאיים'), וכך הוא גם בתפילת "על הניסים" שאנו מוסיפים בתפילת העמידה. זאת לעומת מה שמופיע בתלמוד (שבת כא, ב), שם מקבל נס זה מקום של כבוד. בספר מקבים ב' (פרק י, פסוקים ח-יא) מובן בכלל כי החג בא כתיקון לחג הסוכות שלא נחגג באותם ימים בשל גזרות אנטיוכוס.
עד כדי כך הדברים אינם ברורים, עד שיוסף בן מתתיהו, שחי בסך הכול כמאתיים שנה מזמן התקנה, כבר לא בטוח מהי הסיבה לחג הזה, ומעלה השערה שזה "משום שאותה הזכות לעבוד את אלוקינו הופיעה לנו בלי שקיווינו לה" (קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז). אפילו הגמרא עצמה מתלבטת בשאלה "מאי חנוכה" (שבת כא, ב), מה שלא קרה לשום מועד או מצווה אחרת, ובטח לא לאלו שכבר נחוגו מאות בשנים עד שהתעוררה שאלה זו.
חג שלא נתקן
נדמה כי נכון להניח לכל השאלות הללו תשובה אחת שהיא די מפתיעה למעשה: חנוכה הוא חג שמעולם לא נתקן! לא חכמי הסנהדרין תיקנוהו, ובכלל נראה כי בית דינם של החשמונאים לא היה בר סמכא מבחינה תורנית לתקן תקנות שכאלו (עי' "שו"ת בית חשמונאי", הרב עזריה אריאל). אם כן, איך קם חג זה ונהיה? צריך לומר כי הוא פשוט קם והיה בלי תקנה!
הנה הלשון מספר מקבים א': "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טימאו אותו הגויים... ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים... ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחודש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה, בהלל ובתודה לה'" (ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א-נ"ז).
מי שהחליט היה יהודה – המצביא, אחיו וכל קהל ישראל. הם החליטו, בהחלטה ספונטנית שנבעה מתוך הכרת תודה לקב"ה על התשועה הגדולה שהנחיל להם בחנוכת המזבח, וכל אחד הטעים החלטה זו בסיבה אחרת: תיקון לסוכות, נס פך השמן או ניצחון המלחמה.
ההבנה הזאת מיישבת קושיות רבות שכבר ראינו, ועוד נוספות. הנה למשל כשהגמרא תוהה מהי צורת ההדלקה, היא מביאה את דעתם של בית שמאי שסוברים כי סדר ההדלקה הוא באופן שפוחת והולך, ואילו בית הלל סוברים כי יש להוסיף נר בכל יום. בטעמם של בית שמאי והלל נחלקו האמוראים שבארץ ישראל, אך המוזר מכול הוא שרבה בר בר חנה מביא ראיה לנכונות טעמים אלו ממעשה שעשו שני זקנים בעיר צידן. וכי האמוראים צריכים ראיה לביאורם בדברי בית הלל ושמאי ממעשה שני זקנים עלומי שם? נראה לומר באופן פשוט, כי אכן כך הוא. זאת משום שהדלקת הנר לא נתקנה אלא הונהגה על ידי העם, וממילא להתפשטות המנהג באופן כזה או אחר ישנה משמעות הלכתית של ממש.
זאת גם הסיבה מדוע הגמרא תוהה: מאי חנוכה? ולכל ההתלבטויות באופן ההדלקה היא לא עונה כבשאר התקנות: הבה נבדוק איך הייתה התקנה (ראה לדוגמה ברכות כב עמוד ב) – משום שפשוט לא הייתה כזו. כך גם אפשר להבין את משמעות המושג הייחודי שמופיע רק לגבי חנוכה: "מהדרין מן המהדרין": אין כאן שתי מדרגות, אלא סוג אחד של מהדרין וסוג אחר של מהדרין שמתוך המהדרין, מאחר שבפועל הייתה התפשטות שונה של הדלקת הנר במקומות שונים (תוספות שבת כא ע"ב ד"ה מהדרין מן המהדרין).
נפילת הקונספציה של האינטליגנציה העשירה
האופי המיוחד של חג החנוכה מעיד על עניין עמוק ביותר, ואולי אפשר לומר שזהו עיקר עניינו וגם הסיבה שבגינה הוא הופיע באופן שכזה. באותם ימים שלטה בעם שכבת כוהנים עשירה ומשכילית, וזו נסחפה אחר התרבות ההלניסטית השלטת. בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון והתפשטות התרבות ההלנית, הפך העולם להיות כפר גלובלי קטן, עד שלמרות הבדלי המוצא והמיקום בין תושביו, התרבות שלהם הייתה משותפת. כך בכל העולם ההלניסטי, בין בסוריה, פיניקיה או מצרים, השפה הרשמית הפכה יוונית והמבנה התרבותי היה זהה. השירה, הספרות, האומנות ואפילו המטבע והשיטה הכלכלית היו זהים. בדיוק כמו העולם המערבי של דורנו, כולם דיברו באותה שפה תרבותית והשתמשו באותו הכסף.
גם מבחינה דתית היה מאפיין משותף לעולם ההלניסטי כולו. הרעיון ההלניסטי היה שכל הדתות יקבלו אופי יווני, והאלילים המקומיים יזוהו עם אלילים מהפנתיאון היווני. זהו עולם דתי שיש בו סובלנות רבה, אך לחלוטין לא מתאים לאווירה היהודית העקשנית וה"מפגרת" אחר הקדמה הדתית.
כוהני ירושלים, שניהלו את הפוליטיקה והמדינאות הישראלית, הפכו חשופים יותר ויותר לתרבות "מפותחת וגבוהה" זו, ובסיפוח זוחל החלו להזדהות איתה ולנהוג באותם מנהגים. למעשה, המתייוונים נמשכו אחר האינטליגנציה הגבוהה של העשירון העליון – האנשים העירוניים, העשירים יותר והמשכילים יותר. יושבי האזורים הכפריים לעומת זאת היו שמרניים יותר. הם רצו לשמור על מסורת האבות, והתנגדו למה שעושים הכוהנים בירושלים.
נוצרו פה אם כן, שני מחנות גדולים בחברה היהודית – המחנה המתייוון ההלניסטי, העשיר והאריסטוקרטי, והמחנה השמרני, העממי. ההתנגשות בין שני המחנות הייתה רק שאלה של זמן, וכשבית המקדש הפך בחסות אותם כוהנים לבית אלילים שהוקדש לזאוס, קרה הפיצוץ שהוביל לאירועי חנוכה.
העממיות המסורתית ניצחה
הסוף ידוע: העממיות ניצחה את האריסטוקרטיה, והאינסטינקט הרוחני הפשוט הביס את האינטליגנציה המתנכרת. מה שהחכמים והמשכילים המתקדמים והמודרניים לא הבינו, קלטו אנשי הכפר הפשוטים בחושים חדים ובלב רגיש. "בעלי אמונה אלוקית באמת הם בעלי האינסטינקט היותר אמיץ, וכל בעלי התרבות עתידים לשוב אליהם" (אורות האמונה עמ' 65). חג החנוכה מעלה על נס את נשמת האומה, זו שבוקעת פעמים רבות דווקא אצל האנשים הפשוטים. זו גם הסיבה שהוא נוצר בצורה כזו: מנהג שנהגו אנשים פשוטים והפך לחביב עד מאוד.
יוון החשיכה את עיניהם של ישראל, את עיני החוכמה שאמורות לתרגם את שפת הנשמה לשפה תרבותית. היא יצרה תרבות מתנכרת לכל קודש, עד שהלב הפך אטום, וגם כשהעובדות דפקו לו על החלונות הוא פשוט לא ראה. בימים אלו, כשאנו מצויים בשבירת קונספציות ותפיסות עולם, חכמות או מתחכמות, כדאי לעצור ולהקשיב לאנשים הפשוטים, אלו שעיניהם לא התעוורו והם מרגישים בעזרת הלב והנשמה את הברור כל כך.
הכותב ייסד את רבנן דאגדתא ומכהן כר"מ בישיבת מעלות
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***