הקריאה האלוקית לנקוט פעולה מעשית במציאות, לתקן אותה ולא רק לצפות בה מרחוק היא אחד המסרים המשמעותיים שעולים מהפרשה שלנו.
יוסף מפענח את חלומות פרעה: יש רעב, יהיה רעב, אבל אפשר להיערך אליו.
כאשר יוסף מפענח ופותר את חלומות פרעה, הוא לא מסתפק בפתרון החלום עצמו. אחרי שמונה פסוקים שבהם יוסף מתאר את הפתרון הוא מוסיף עוד שני דברים. האחד קצר – "וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱ-לֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱ-לֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ". והשני, נראה כייעוץ כלכלי: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" – יוסף מייעץ למנות אחראי להתמודדות עם השפע ולאחריו הרעב, להפקיד פקידים על הארץ ולאסוף את כל האוכל משבע שנים הטובות.
הנה, יש פתרון, אפשר לטפל ברעב. אמנם, לכאורה עולה השאלה איך יוסף מעז בכלל לייעץ עצות? כדברי הרמב"ן: "כי הליועץ למלך נתנוהו?!" אמרו לך לפתור חלומות תפתור את החלום, אתה לא יועץ של המלך, אתה לא איזה כלכלן מדופלם, אתה אסיר. היית לפני כן עבד, פתור את החלום ושב בשקט.
אפשר לענות על זה, שמתחילה יוסף אמר שהוא לא פותר בעצמו את החלומות, אלא מביא את דברי ה' כנביא: "בִּלְעָדָי, אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה". וכשהקדוש ברוך הוא מדבר, הוא אומר מה שהוא רוצה – ורשאי אף לייעץ למלך.
להבדיל, תופעה דומה מתקיימת אצל בלעם. אחרי שהוא בירך את עם ישראל שוב ושוב בניגוד לרצונו, מופיעה נבואה: " וְעַתָּה לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (במדבר, כ"ד, י"ד). וזאת משום שכנביא, הקב"ה שם את דבריו בפיו. וכשהקב"ה מדבר הוא יכול לכלול נאומים, מוסר ועצות. הכל יש שם. וזה מה שאומר יוסף: זה לא אני שמדבר, אלא הקב"ה.
אבל אפשר לענות על זה יותר בעומק – "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" זה חלק מפתרון החלום, כפי שאומר הרמב"ן: "ואיננה עצה... רק בפתרון החלום אמר כן". זאת משום שהשאלה בנוגע לחלום היא לא רק מה חלמתי? ולא רק מה המסר בכך שזה פעמיים? אלא גם למה חלמתי את זה בעצם? מה הקב"ה רוצה להגיד לי, בכך שהוא שולח לי חלום כזה? התשובה היא: יש חלום, זה הפירוש שלו וזאת הדרישה העולה ממנו – לנקוט פעולה מעשית, לא לקבל את הרעב כגזירה שאין מה לעשות איתה.
נראה שזאת אחת הסיבות שפרעה לא קיבל את הפתרונות של החרטומים. הרי רש"י מביא את המדרש המבאר את הפסוק "וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה", כך שהם הציעו פתרונות אבל אלו לא נשמעו לפרעה כפתרון ראוי. לדוגמא, אמרו לו שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר. 'מה אני אמור לעשות עם זה?' שואל את עצמו פרעה, 'איזה מין אמירה זאת?'. אבל כשאומרים לו יהיה רעב אך יש לך איך להשפיע על זה, הוא מבין שיש פה שליחות אלוקית; ולא רק דיווח מהעתיד הבלתי ניתן להשפעה.
נראה שהחרטומים שיקפו תפיסה המושרשת באומות העולם. תפיסה זו מתבטאת בדו-שיח בין טורנוסרופוס לרבי עקיבא במספר מקומות. במסכת בבא בתרא (י ע"א) שואל טורנוסרופוס: "אם א-להיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם?" הקב"ה החליט שהם יהיו רעבים מה אתם מתערבים? והתשובה, עונה לו רבי עקיבא, כדי שנזכה בהם אנחנו: "כדי שניצול אנו בהן מדינה של גהינום". ובמדרש תנחומא (תזריע) שואל טורנוסרופוס בנוגע לברית המילה: "איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם?". תשובת רבי עקיבא היא, בלשוננו: 'מה נראה לך יותר טוב חיטים או לחמניות?'. הקדוש ברוך הוא יוצר מציאות, תפקידנו לתקן אותה, להוביל אותה הלאה.
זה בכלל העומק של כל העמידה של עם ישראל בעולם (כמו שאומר המהר"ל בנצח ישראל פרק ב'). זאת השליחות שלנו בעולם, הקדוש ברוך הוא יוצר מציאות והוא מצפה מהאדם לפעול במציאות הזאת, לתקן אותה, לעשות אותה טובה יותר. המסר הזה, כשהוא עולה מהפרשה, הוא קריאה אלוקית וצריך להקשיב לה.
אנחנו עומדים בפני תקופה שעם ישראל נדרש לפעולה מעשית. עלינו להבין שעומד בפנינו אתגר גדול כחלק מהאתגרים שהקדוש ברוך הוא מציב לאדם בעולם, ולעם ישראל כולו. הקריאה הזאת היא לא הקריאה הפרטית שלנו, היא קריאה לעולם כולו. העולם כולו יכול לתקן את המציאות. עלינו לקבל את המציאות הפגומה לא כגזירת גורל אלא כאתגר אלוקי.