בערב דיווחים מרשימים על קרבות מוצלחים. "התקדמות". בבוקר מגיעה בשורת איוב על המחיר הנורא. דם, יזע ודמעות. וההכרעה עודנה רחוקה.
שג'אעיה – שם ארור. ב"צוק איתן" (יולי 2014) נפלו שם שבעה לוחמים בתוך נגמ"ש תקוע ובהם אורון שאול שגופתו חטופה עד היום. ביום שלישי נפלו בשכונה הזו תשעה לוחמים במבנה ממולכד. עד מתי?
אני רק שואל: האם שווה המחיר של מות שני לוחמים כדי לחלץ גופות של שני חטופים?
אנחנו קוראים ושומעים הרבה על החללים, לוחמי צה"ל הגיבורים. אבל פחות מדווחים על אלפי הפצועים, מהם רבים קשה וקשה מאוד, נלחמים עתה על חייהם. רפואה שלמה לכולם!
בני דורי הם כבר סבים. לרבים מהם, כמוני, נכדים הלוחמים בעזה. אלה הם לנו ימים של חרדה ותפילה, שכולם ישובו הביתה בשלום, ובמהרה.
סינוואר הוא מנהיג נאצי של אירגון טרור, מופרע כמו היטלר, וטוב שיחוסל. זה מתקרב. אבל בכך עדיין לא תיפתר הבעיה שלנו בעזה. יש במחילות עוד הרבה סינווארים.
פעולות ההרס, ההרוגים, השבויים והפליטים בעזה נושאות מסר מוחשי גם לחזבאללה ושאר אירגוני הטרור, המנסים להתגרות בנו. ככה "מדברים" במזה"ת, שאנו חלק ממנו.
תמונות השבויים העירומים לא נועדו לאניני הטעם ויפי הנפש במערב או אצלנו, כי אם לאויבינו הקנאים זו השפה שהם מבינים: כישלון והשפלה.
השקרים של חמאס הם חלק מהמערכה שלהם נגדנו. מדברים על "התוקפנות של ישראל". התעמולה הזדונית הזאת נקלטת לדאבוננו בקמפוסים ה"נאורים", שם אין "זוכרים" מי התוקפן באמת.
כתבה מרגשת על שלושת היתומים של סמדר ורועי עידן ז"ל, ובהם אביגיל "של ביידן". התבאסתי כאשר בסופה הסבא הביע רצונו שהילדים יגדלו בחו"ל, כי "ישראל אינה מדינה בטוחה". עם כל האמפטיה, הזהו המסר לעם ישראל?
ה"מתווכת" קטאר היא מדינה אנטישמית קיצונית. במערכת החינוך שלה מקדמים תכנים אנטישמיים ואנטי-ישראליים. היהודים מכונים: אויבי אללה. באירוע של אגודת חינוך, שמנהלת אמו של אמיר קטאר, הופיעה הכרזה: "מהים עד הנהר – פלסטין תשוחרר".
המחזאית עדנה מזי"א ז"ל היתה בת יחידה לאביה עו"ד רפאל קוטלוביץ, איש האצ"ל בדרום-אפריקה ותנועת החרות בארץ, ולאמה אלישבע, פעילת לח"י. בהשראתם כתבה את המחזה "המורדים". הם מרדו בשלטון הזר הבריטי, היא מרדה בהם.