1. בשישי ההוא, לפני שחרור קבוצת החטופים הראשונה, בסביבות 4 אחה"צ, העלה אביב גפן ל-X טוויטר תמונת מסך של ערוץ 14 שהציגה את מסך הערוץ שובת בצירוף הכיתוב 'תמונות ראשונות של שחרור החטופים'.
הציוץ החידתי משהו זכה לסימוני לבבות לצד תגובות לא נלהבות. אירועים מצערים מהסוג הזה צפויים עד כאב; דמות שאינה מוגדרת כ'שייכת לצד המאמין' אומרת משהו שיכול להתפרש בנקל כלעג ומוצאת את עצמה תחת מתקפה שמנסה לקשור אותה חזק לכל הקבוצות שאולי עשויות להיפגע, איכשהו, ממה שאמרה.
במקרה הנוכחי: הציוץ שכוון לערוץ 14 (כפי הנראה) - גלש לטענות לעג על עצם שמירת השבת. אפשר להבין מדוע, קשה להסכים שלשם ראוי למשוך את שמיכת הדיון.
2. איני מכיר את גפן, לא נמנה עם מעריציו ולא מכוון 'להגן עליו'.עצם הציוץ המדובר כואב, אך אפשר לשער בנקל שהוא לא יותר מנסיון להפגין ציניות כלשהי, עבור ציבור אוהדים מסוים שאינו חובב את ערוץ 14. (המכיל סיפור עתיק של תומכים מול מתנגדים שיצא מפרופורציה, במקום שכל אחד יצפה במה שמתחשק לו ויסתייג בעדינות מהצד השני).
אפשר להבין את התגובות נגד גפן, אך האם לנצח נאכל את לופ ההיעלבות הזה בו יושב מקלדת 'מהצד השני' מקליד משהו ואז 'הצד המאמין' נעלב כעדר עד עמקי נשמתו וגורר אחריו שובל של אי נעימות - שגם אם היא מוצדקת - היא ממש לא נעימה, לאף צד. אחיי המאמינים, האם אנחנו מוכרחים את זה ככה?
3. סיפור גפן וערוץ 14 הוא רק סימן לריטואל השחוק אליו התגלגלנו כולנו; יצרני סאגות וצרכניהן, איש איש והסבריו (במקרה הטוב) מדוע 'חשוב לקחת חלק בדיון האגרסיבי'. האחד פולט 'יציאה' כי מתחשק לו והאחר מגיב בחזרה כי היציאה כאבה לו וחוזר חלילה.
אפשר להבין את הרציונאל שבריטואל, אך דווקא כיהודים מאמינים, הגיע הזמן שנשנה 'פאזת תגובה' ונלמד לחייך בהומור מול ציניות קשה שאפשר לפרשן בקלות כ'מעליבה'. כי לפעמים, עצם ההיעלבות - מעליבה אותך יותר. ב"ה, באמתחתנו מספיק אמונה, חוסן והומור כדי להגיב בצורה שתקליל את הדיון ותעלה על נס את הערכים החשובים לנו בלי לטבול בתיבת הציניות שנפרשה למרגלותינו.
4. זאת לא המלצה. אנו חייבים לשנות כיוון בכל הנוגע לתגובות שלנו. כי בניגוד למי שאינו מאמין ופולט ציניות כשמתחשק לו, יש למאמינים אחריות רבה (גם) כלפי מצוות אחרות. הגדולה שבהן בהקשר הנוכחי היא רדיפת השלום וכל שכן בעת הזאת. להיעלב - אולי יוצר תסיסה שמגבשת את הצד המאמין שמחבק יחד את השבת בעונג פומבי, אך היעלבות שכזו אינה תורמת גרם של שלום לחיים המשותפים שלנו כעם המכיל קבוצות אהובות שלצערנו ציניות היא לחם חוקן. עבורן ציניות הינה כשרה למהדרין כל עוד הוא לא פוגע ביקר להם. עבורנו - מדובר במכשול שמרחיק אותנו ממצוות השלום.
כמדומני ששימוש בהומור קל כמו: 'אביב, אתה מוזמן לשבת בחברון, בלי טלוויזיה בכלל ועם הרבה הרינג מבני ברק, אוהבים אותך כיהודי וכאדם, בלי ציניות', יכולה להדביק את הדיון למקומו הראוי בדבק מהיר.
המסר: שמירת שבת זה בייסיק ואחלה ומי שלא בעניין - כמה חבל. הפסד שלו ושל כולנו, כחברה. לא חייבים להוסיף לכל משפט קורטוב ציניות או משחה בטעם פגיעות כדי שהיא תהיה 'טובה'. מותר לכייף ביחד, לאהוב ולהסביר בחיוך, בלי התנשאות, שהצד השונה תועה בדרכו, לדעתנו.
הווי אומר: תשמע, בחיים לא היינו נכנסים לדיון על שמירת השבת האישית שלך. אין מדרכנו להטיף. אבל אם כבר העלת את הנושא - בוא נדבר עליו ולא נלטף את עצמנו ברחמים כמוכי עקיצות.
נדב גדליה הוא עורך וכותב תוכן, שחקן, מוזיקאי ובמאי הקומדיה 'מדריך למתבונן האמיץ' הזמינה לצפייה עקב המצב ללא תשלום.