יוסף פתר את חלום פרעה בכך ששבע השיבולים ושבע הפרות המלאות הן שנות שובע, ואילו שבע השיבולים ושבע הפרות הרזות הן שנות רעב. מה מבריק כל כך בפתרון של יוסף?
תשובה: לכולם ברור שחלומות פרעה מבשרים סוג של שפע וסוג של אסון שיתרחש לאחריו, אולם חרטומי פרעה לקחו זאת לכיוון הפסימי: "שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר. שבע ממלכות אתה כובש שבע ממלכות מורדות בך" (בראשית רבה פט). מבחינת התפיסה החרטומית הרע מקזז את הטוב, העולם צועד לעבר חורבן ואין מה לעשות בנידון.
לעומת הפסימיות של החרטומים יוסף מציג גישה אופטימית: נכון שלאחר שנות השובע יהיו שנות רעב, אולם מתוך השפע נוכל להכין עצמנו לקראת האסון. "חלום פרעה אחד הוא" – הרע איננו מקזז את הטוב אלא הרע מאתגר את הטוב להוציא עוד יותר טוב; בשפה יהודית קוראים לזה "אחדות".
כאשר פרעה שומע זאת הוא מכנה את יוסף "צפנת פענח" = פענחת את הצופן של העולם הזה. בוודאי שיש בעולם רעב, מלחמות, מוות וכאב - אולם מי שפותר חלומות יודע לפענח כיצד כל אלה מובילים בסופו של דבר אל הטוב.
יוסף יודע שיגיעו ימים שבהם נחשוש לפתוח את הטלפון בבוקר כדי שלא לשמוע על הנפגעים היום; הוא יודע שיגיעו שנים שבהן ננדוד מלוויה ללוויה ומניחום לניחום – אבל הוא גם יודע ששנות הרעב הללו יסתיימו יום אחד ויש קץ לימי הרעה. "קץ שם לחושך".