הפרשה מתחילה ב"ויגש" ומיד בהמשך הסיפור יש גם "ויגשו". מה בין "ויגש" ל"ויגשו"?
ויגש זה "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" שיהודה ניגש אל יוסף לשכנע אותו לשחרר את בנימין. למעשה, הוא מציע להתחלף, להישאר עבד במקום בנימין.
אבל ה"ויגשו" זו הקרבה של האחים ליוסף אחרי שהוא מתוודע אליהם. יוסף אומר לאחים: “אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי", ומתארת התורה: "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". ממשיכה התורה: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי – וַיִּגָּשׁוּ". ואז יוסף מדבר אליהם, אומר אני יוסף אחיכם, ואל תעצבו, הקדוש ברוך הוא שלח אותי הנה.
כלומר "ויגש" של תחילת הפרשה עוסק ביהודה כשהוא מרגיש שהוא עומד לפני מלך גדול ומפחיד. ולעומת זאת , "ויגשו" מתייחס לאחים הניגשים אל יוסף כשהם כבר יודעים שהוא אח שלהם, ובכל זאת הם חוששים מאוד ופוחדים לגשת אליו אחרי כל מה שעבר ביניהם. בנקודה זו יוסף מקרב אותם ואומר "גְּשׁוּ נָא אֵלַי" והם ניגשים. ההקבלה הזו בין ה"ויגש" לבין ה"ויגשו", והתהליך שעובר על האחרים ראוי להתבוננות.
מה זה לגשת? לגשת זה לעשות צעד משמעותי. אמנם, מבחינה טכנית לגשת זה להתקרב, אבל מבחינה מהותית זה תמיד לחצות איזה חיץ, להעלות איזה שלב, לעשות צעד משמעותי לקראת משהו, כמו במעמד הר סיני "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱ-לֹהִים" (שמות, כ', י"ז); "וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ" (שמות, י"ט, כ"ב).
לגשת זה גם לגשת למשפט "וְנִגְּשׁוּ אֶל-הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם" (דברים, כ"ה, א'), וחז"ל למדו מהפסוק: "מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם" (שמות, כ"ד, י"ד) – "זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה" (ב"ק מו.), כי מי שניגש לדין כנראה יש לו הוכחות, כנראה רוצה להביא איזה משהו חשוב לפני הדיינים.
על ו"ַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" יש פירושים ומדרשים רבים מאוד.
רש"י מביא ארבעה פירושים על המילים - "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" – אחד על דרך הפשט, ושלושה על דרך הדרש.
א. אחד על דרך הפשט "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" אני מכבד אותך כמו שאני מכבד את פרעה, אתה חשוב בעיני כמו פרעה בעצמו.
ב. על דרך הדרש אומר רש"י שיש פה אזהרה. אם תקח את בנימין, עלול לקרות לך כמו מה שקרה לפרעה כשהוא לקח את שרה. זו אזהרה מפני עונש אלוקי.
ג. הסבר נוסף הוא הוכחת מוסר ליוסף: "וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו?!" (בפסוק: "הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו"). אתה פרעה מתנהג כמו מלך רשע כמו פרעה שמבטיח דבר אחד ועושה דבר אחר.
ד. הפירוש האחרון הינו הכי מפתיע: "'כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה' – אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך". כלומר יהודה מוכן לצאת עכשיו למלחמה כדי להציל את בנימין, ולא לתת למלך הרשע לחטוף אותו.
ברור שמבחינה טכנית, על דרך פשט, אין ליהודה כלים לצאת למלחמה נגד כל מצרים אבל מבחינה מהותית, רעיונית, יהודה ניגש אל המלך להיאבק איתו. יהודה ניגש אל יוסף כמלך זר, כאויב, ואומר לו אני מוכן לצאת למלחמה נגדך אם זה מה שאני צריך.
וכשאנחנו עוברים מ"ויגש" הזה של יהודה אל המלך הזר, האויב, אל ה"ויגשו" של האחים אנחנו מבינים שאם התורה נקטה באותה המילה יש לכך משמעות.
יוסף קורא להם "גְּשׁוּ נָא אֵלַי – וַיִּגָּשׁוּ". רגע לפני כן הם לא יכלו לענות אותו מרוב בהלה ועכשיו הם ניגשים ומקשיבים ומתקרבים. יש פה צעד רוחני לא פחות עוצמתי. כשם שנדרשת עוצמה רוחנית לצאת למלחמה, ככה נדרשת עוצמה רוחנית לעשות צעד קדימה אל אח שלך, שלפני רגע חשבת שהוא האויב שלך. פתאום אתה מבין שמי שמולך זה אח שלך והכל זה חלק מאיזה מהלך אלוקי. כל המהלך היה איזה מבחן שעמדת בו ועכשיו אתה צריך להתקדם מתוך המבחן הזה ולהצליח בשלב הבא של להתקרב לאחים שלך.
עם ישראל נמצא במלחמה – ניגש בכל הכוח להילחם ולהכריע את האויב, בבחינת "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" כפירושו האחרון של רש"י: " אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך". אבל לא פחות חשוב ועוצמה רוחנית לא פחותה נדרשת לשלב הבא: "גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ". על כולנו לעשות את הצעד המקרב שמזכיר לכולם שאנחנו אחים. אויב יש ובאויב צריך להילחם, אבל נדרשת לא פחות עוצמה כדי לעשות את הצעד ולהתקרב אחר כך אל האחים שלנו, ולזכור שאנחנו עם אחד עם מטרות משותפות ועם אתגרים משותפים.
יהי רצון שכשם שהתקיים בנו "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה", כך יתקיים בנו "גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ" במשמעותו העמוקה והמלאה.