התרגשתי לראות מחזה נדיר בכביש הראשי על ציר ז'בוטינסקי המחבר בין בני ברק ופתח תקוה: שלט חוצות עצום ובו תצלום של אדם קורא 'שמע ישראל' על רקע אותיות הפסוק המפורסם. מצמרר.
אך לפני תקופה קצרה, שלטי החוצות באזור הזה ניסו למכור לי תוכן טלוויזיוני.
אחר כך - עם מאורעות תשפ"ד - נאלמו השלטים והתכסו שחור. הניגודיות בין ההווה לעבר זעקה בקול רעש גדול; תוכן טלווזיוני מול קריאת שמע ישראל. אלו ניסו למגנט אותי לספה בלי לספור ממטר מה נכון לי באמת (מחיר הלעטת הדמיון בשלל תכנים, שעות שינה, התמכרות, בזבוז זמן מחשבתי מעבר לזמן הצפייה עצמו ועוד).
ואלו מבקשים כעת למשוך אותי לשמיים, להתחבר למהות לא מסחרית בעליל שאשכרה תסייע לי במובן הרחב של הביטוי - לחיות טוב יותר. למעשה, שני המפרסמים מבקשים לחבר אותי למקום כלשהו שיעניק לי 'איכות חיים'.
אלא שבסיפור התוכן הטלווזיוני נמצאת בעיקר אשליית 'איכות החיים'. כולנו יודעים שטלוויזיה אינה מובילה לשום מקום מלבד תענוג ההווה (והריקנות שאחריה) ואילו 'שמע ישראל' עשויה להוביל אותי למקום לא ברור בהכרח, אך נכון. 'שמע ישראל' אינו בא להכריח אותי לעשות משהו שלא גדלתי עליו או שקשה לי מאוד.
הוא אומר לי: נדב, שים קצת לב אל הנשמה ותו לא. שם איכות החיים הפנימית והמענגת יותר שאף אחד לא מרוויח ממנה בעקיפין כסף רב... מדהים עד כמה זה פשוט וכואב - שכדי שפרסומת ל'שמע ישראל' תגע בי - שלטי החוצות היו צריכים להפוך בדרך לשחורים, למשך תקופה.
לא ברור לי מי היזם שבחר להניח את כספו על קרנו של שלט חוצות כדי 'לקדם את שמע ישראל', אך ללא ספק מדובר בפריצת דרך במבט הישראלי לעבר היהדות שתימצותה, ללא מחלוקות, מצוי ב'שמע ישראל'.
אין לי מושג איפה כל אחד חי ומי הסביבה העוטפת אותו. רק על תחושותיי יכולתי לספר ; מאז שאני זוכר את עצמי החיבור ליהדות לא היה הדבר המגניב ביותר בקלמר הישראליות. היה אפשר להריח את זה קילומטרים אפילו בבית ספר שהוגדר 'דתי' בריש גלי. האדוקים - לא היו מגניבים, בלשון המעטה. המשוחררים לגווניהם - נראו בעלי חירות משמחת.
גם בין המבוגרים, תחושתי האישית הייתה שבעלי המעשים החופשיים הם הם 'הנכונים'. היה קשה שלא לקנא בנקל בבטחונם העצמי, חיוכם התמידי וקלילותם העולצת אל מול הכבידות העשויה להתלוות לחייהם של שומרי מצוות ברצינות.
האווירה החברתית 'הלא דתית' המושפעת מאמצעי המדיה (שהיו חזקים מאוד בעבר) - עשו את שלהם. הם חילחלו באופן ישיר ועקיף גם לציבור שהוגדר 'דתי' ויצרו קונפליקט מרתק שסיפורו טרם סופר. גולת הכותרת: אף אחד לא רצה שיתייחסו אליו כמחובר למצוות "יותר מכדי הצורך ההכרחי".
זאת התודעה שבה חיו ילדים ובני נוער רבים מדי. עכשיו זה קצת אחרת, אך עדין אנחנו צריכים להניח על השולחן בבית תוכן ערכי שיחבר את ילדינו להרחבת התימצות הטמון במצפן 'שמע ישראל'. הוא עדיף עשרת מונים על פני מהדורות התוכן המורחבות הכוללות את כל רגשות העולם, מלבד הרגש היהודי הקמאי שמזכיר לנו לשים לב אל הנשמה, כל יום מחדש ולעשות משהו בשבילה, כפי יכולתנו.
את 'מקום בעולם' לא פתחנו כדי להתעשר. ההיפך. הוא נולד כתוצאה מהתוכן הבלתי ערכי בעליל לצערנו שהציף את הנוער מאז ומעולם. לכן אנחנו מעניקים לכם שני גיליונות נסיון ב-2 ש"ח בלבד, עד הבית!
זה הזמן לחבר את המשפחה לתוכן שאתם באמת מאמינים עם המצפן שלו; 'שמע ישראל'. 2 ש"ח בלבד - לשני גיליונות ניסיון של מגזין הנוער הדתי 'מקום בעולם'. וגם: אחרי חודשיים תקבלו הודעת וואטסאפ דרכה תוכלו לאשר את המשך המנוי במחיר מלא או לבטל. לחצו על הקישור להזמנת מנוי עכשיו >>