כשיעקב מברך את אפרים ומנשה, הוא אומר להם: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק" . בכך, יעקב בעצם גם מטיל עליהם את התפקיד המיוחד שלהם בעם ישראל. יתר על כן, רגע אחד לפני כן, בשיחה שלו עם יוסף יעקב גם מטיל עליהם להמשיך את דרכה המיוחדת של רחל, שהיא הכוח שמקבץ את עם ישראל.
נראה זאת בפסוקים. יעקב אומר ליוסף: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה, וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם". הצורך באזכור קבורת רחל לא ברור דיו. רש"י אומר שיעקב מסביר ליוסף שהוא קבר אותה שם עפ"י הדיבור; הקב"ה אמר לו לקבור אותה שם, בדרך, כדי שכשעם ישראל יוצא לגלות רחל תקרא לקב"ה, תבקש ותתחנן ותבכה בכי תמרורים: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים... רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ". אומר לה הקב"ה: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה", ומבטיח: "כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".
לכאורה, הבטחה זאת בנויה על כוח התפילה של רחל. אבל אומר המהר"ל (נצח ישראל פרק א') לא מדובר רק בתפילת רחל והבטחה אלוקית, זה משהו שנמצא בתוך המהות של עם ישראל. קיים כוח שמקבץ את עם ישאל בכל מקום שהוא לחזור לארצו.
מסיבה זו, אומר המהר"ל, ברור לי שעם ישראל ייגאל – לא רק בגלל שזה כתוב בתורה, בנביאים ובמדרשים – אלא גם בגלל שזה חלק מהכוח הפנימי בעם ישראל. עובדה, אומר המהר"ל תתבונן במציאות ותראה שעם ישראל לא נטמע בין הגויים. איך ייתכן שעם ישראל לא נטמע בין הגויים? זה בגלל שיש בו כוח פנימי שכל הזמן מאחד ומקבץ אותו, והכח הזה אומר המהר"ל, זהו כוחה של רחל.
רחל שהיא עיקר הבית, שאיתה רצה יעקב להתחתן מתחילה, כוחה הוא להיות המרכז של הבית. לכן, רחל תמיד קוראת לאחדות עם ישראל ולחיבור שלו מכל מקום שהוא נמצא.
כאשר יעקב ניגש לברך את אפרים ומנשה הוא נותן להם מעמד של שבטים: "כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי", ונותן לאפרים את ההנהגה, דגל מחנה אפרים מנהיג את כל בני רחל.
המהר"ל מסביר שכאשר אומרים: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" מתכוונים לעם ישראל, כשהוא מופיע מתוך היותו בניה של רחל. במצב זה, הכוח המקבץ של רחל מופיע באפרים "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד".
אנו רואים עין בעין מציאות זו. עם ישראל מרגיש את הכוח המקבץ. לא הייתה עוד אומה בעולם שהתכנסה ככה אחרי אלפיים שנות גלות בחזרה לארצה. הרב קוק מרחיב את דברי המהר"ל ואומר זה כוח של משיח בן יוסף, להיות הגורם המקבץ, הגורם שמכין את התשתית הפיזית והארגונית להופעה של משיח בן דוד. אז אנחנו מסתכלים על עם ישראל היום ואנחנו מרגישים את הכח המקבץ, זה הכח של רחל.
בוודאי ובוודאי, כאשר באים גויים וחוטפים את אחינו ובנינו, אנחנו מרגישים את הכח ואת המשיכה האדירה שכל האומה מרגישה לחבר אותם בחזרה, לאסוף אותם, לקבץ את נידחי ישראל אפילו כאן בארץ ישראל שלנו.
לפי זה, אפשר להסביר שזו לא רק התנצלות כמו שאומר הרמב"ן פה בהמשך לדברי רש"י – שיעקב מבקש מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה, ואומר טוב אבל אני את אמא שלך לא קברתי במערה, אבל הייתה לזה סיבה טובה. זו לא רק התנצלות, זו גם הטלת השליחות על מנשה ואפרים, בניו של יוסף: רגע לפני שאני אומר לכם "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק", אני מזכיר את רחל שהיא הכוח המקבץ. וגם הכוח הזה ניתן לכם ומוטל עליכם, בניה של רחל.
הכוח הזה מופיע היום בכלל ישראל, ואנחנו מתפללים לקב"ה כשם שהוא נותן לנו להמשיך לקרוא בשם ישראל ולקרוא בשם אברהם, יצחק ויעקב אבותינו שגם נמשיך מתוך הכוח המיוחד הזה של רחל, נמשיך את הדמעות, התפילות והקב"ה יקיים בנו, כמו שהבטיח לרחל, "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".