הקב"ה מתגלה אל משה מתוך הסנה. הסנה זה שיח קוצני. מסביר המדרש, מדרש רבה, למה הקב"ה מתגלה דווקא מתוך הסנה? כי כשעם ישראל שרוי בשעבוד, גם הקב"ה מתגלה מתוך הקוצים כדי לומר "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". רש"י מביא את המדרש הזה ואנחנו נפגוש אותו שוב בע"ה ביציאת מצרים, בנוגע ללבנת הספיר. גם שם כנגד השעבוד נמצאת לבנת הספיר תחת כסא הכבוד.
הופעה נוספת של עיקרון זה בפרשה שלנו היא בנוגע לשמו של הקב"ה. משה שואל את הקב"ה: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם"? ומשיב הקב"ה ששמו הוא "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" – וכפי שמסביר רש"י: "אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות". משה מגיב ואומר: "מה אני מזכיר להם צרה אחרת דיים בצרה זו". ומקבל הקב"ה את דבריו ואומר למשה לומר: "אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" – מספיק שתאמר שאני איתם בצרה הזו.
בהבנה פשוטה "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" זו רק הבעת הזדהות. הרי הקב"ה באמת בשמי שמיא ולא מושפע מכל הצרות שלנו. אבל בעומק הדבר זו לא רק הבעת הזדהות אלא אפשר להבין את זה בעוד שתי מדרגות עמוקות יותר.
אחת, כמו שהמדרש אומר, היא כמו אחים תאומים שכשאחד כואב השני מרגיש את זה. ניתן למצוא לפעמים מצב דומה באימהות שמרגישות שמשהו לא בסדר אצל הילד. "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו" אומר הפסוק, והמדרש אומר, ידעתי זה ידיעה פנימית עמוקה הקדוש ברוך הוא שלח את עם ישראל לשליחות בעולם הזה והוא מלווה אותו והוא מרגיש את כל הצרות של עם ישראל.
אבל יש מדרגה נוספת של עומק, שמביא המהר"ל (גור אריה על רש"י כאן; גבורות ה', פרק כג). עם ישראל הוא באמת מראֶה פניו של הקב"ה בעולם - "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". כאשר מסתכלים על עם ישראל, דרכו רואים את מצבו של הקדוש ברוך הוא. עם ישראל אמור להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, לפעול לתקן עולם במלכות ש-די ולקרוא בשם ה'. כאשר עם ישראל לא נמצא בארצו והוא מיטלטל בגלויות ופוגעים בו, כביכול פוגעים בקדוש ברוך הוא בעצמו. כי מי יביא עכשיו את דבר השם אל העולם? מי יראה לעולם מהו טוב וצדק ומשפט ואמת ושלום וברכה ושפע, מי יראה לעולם מה זה? רק עם ישראל! וכשעם ישראל בגלות, גם השכינה כביכול בגלות.
מדובר בעיקרון יסודי החוזר ומתבטא במקומות שונים. יחזקאל רואה את הקב"ה מופיע במרכבה, המשקפת ניידות וחוסר קביעות. רק כשעם ישראל בארצו, רואים את הקב"ה מופיע בבית המקדש. וכשעם ישראל במדבר – הקב"ה מופיע במשכן. התהליך של הופעת דבר השם תלוי במצבו של עם ישראל.
כשמבינים את העומק הזה אנחנו יכולים גם להבין שהקב"ה מלווה אותנו גם בהתמודדות עם הצרה ובתהליך היציאה ממנה. וזה מה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה", אתה לא הולך לבד "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". הקב"ה באמת הולך איתו כי התהליך היציאה של עם ישראל מהגלות ומהשעבוד הינו התהליך של הופעת דבר השם בעולם: כל האומות רואים את עם-השם, "עַם ה' אֵלֶּה" (יחזקאל לו, כ), ודרכו רואים את הקדוש ברוך הוא. כאשר רואים את עם ישראל מופיע, מבינים כולם את העוצמה האלוקית בעולם.
היום אנחנו בתהליך עצום של תחיית האומה. אי אפשר להשוות את החיים לפני 200 שנה או לפני 100 שנה לחיים של עם ישראל כיום. גם היום, כשאנו שרויים בצרה, ובע"ה הולכים ויוצאים ממנה, הקב"ה איתנו בתהליך היציאה מהצרה, כפי שכתוב בפרשת בשלח: "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם". ובפרשת כי תצא: "כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ". כך בכל מלחמות ישראל עד זו שמתרחשת בימים אלו.
התבוננות בעומקים אלו מאפשרת לנו להרגיש את העוצמה הענקית הזאת. ובזכותה אנחנו סמוכים ובטוחים שכשם שיצאנו ממצרים והתגברנו על הצרות שהיו בתקופה ההיא, כך אנחנו ממשיכים הלאה להתגבר ולצמוח עד לגאולה השלמה בע"ה במהרה בימינו.