מרב לשם גונן, אמה של רומי שנחטפה לרצועת עזה, מתאחרת באולפן ערוץ 7 ומספרת על הימים הטרופים העוברים עליה ועל בני המשפחה מאז בוקר שמחת תורה יום אחר יום.
את שיחת הטלפון האחרונה עם רומי שומרת מרב מכל משמר, שיחה שנמשכה לקיטועין מהשעה שש וחצי עד שתי דקות לאחת עשרה כאשר בראשה מהדהד קולה של רומי שמספרת 'אימא ירו בי, אני מדממת... אני חושבת שאני עומדת למות' ובמהלך השיחה נשמעות היריות מסביב וכשהחברים שמסביבה משתתקים או נפצעים. הקולות הללו עודם נשמעים בראשה של מרב כולל דלת הרכב בו שהתה רומי כשהיא נפתחת, צעקות בערבית, ניסיון להתניע את הרכב, הוצאתה מהרכב. "שם אני נמצאת בכל יום מחדש", היא אומרת.
מאז כול עיסוקיה הונחו בצד, היא חיה בכיכר החטופים ובביתה הייתה רק כדי לקחת בגדים. כל יומה נסוב סביב העבודה, כהגדרתה, להשבת החטופים. "אנחנו משפחה גדולה של החטופים כולל משפחות החטופים ששבו ונמצאים איתנו. זה לעבוד. אנשים חושבים שאנחנו נמצאים סתם בכיכר אבל זו עבודה מבוקר ועד לילה, שבעה ימים בשבוע".
את המידע האחרון על מה שעלה בגורלה של רומי קיבלה מרב מהחטופות האחרונות ששבו משבי חמאס לפני כשישה שבועות. "הן ראו אותה, כך שאנחנו יודעים שהא בחיים. אני גם מרגישה שהיא בחיים. אנחנו יודעים שהפצע שלה לא מטופל היטב, שהיד שלה כמעט לא זזה. היא נורתה בזרוע. אבל מעבר לזה, זה להיות בשבי החמאס, להיות בידיים של אלה שעשו את מה שהם עשו בשבעה באוקטובר. זה הרבה מעבר למצב הפיזי של הבת שלי, זה מה שהיא חווה ביום יום. לדעתי עדיין לא שמענו מהשבות מאית ממה שקרה שם".
בהתייחס לקריאתה שנאמרה באחת מהפגנות המשפחות לעסקה של 'כולם תמורת כולם', אומרת מרב כי יש להבין שהדברים נאמרים מנקודת מבטה של אם שככל הורה גם היא רוצה את בתה חזרה ולשם כך היא נותנת את כל חייה. יחד עם זאת, היא אומרת, "במהלך הדרך, אחד הדברים שלמדתי הוא המשמעות של מה שאני אומרת בהיבט המדיני והחוקי, מה זה אומר לעם. היום אני מבינה שלהגיד 'כולם תמורת כולם' זה משהו שנוגע לאסטרטגיה ואני לא אסטרטגית. אני לא מכירה באמת את המערך ואת הפרטים של המו"מ ולא יודעת איך מנהלים מו"מ. זה לא המקצוע שלי. יש דברים שלא צריך ולא נכון להגיד כי הם לא רלוונטיים ולא נכונים לנו כמשפחות חטופים. אולי בעתיד נגיע לשלב שבו נצטרך לדון באסטרטגיה כלשהי וישאלו אותי מה דעתי, אבל עד אז יש כאן כבוד גדול מאוד שאני רוצה לתת לצוות המו"מ ואני מאוד סומכת עליהם. לכן את האמירה הזו אמרתי ואני מבינה שנכון לשים את האמירה הזו בצד. המטרה היא שהם יעשו הכל כדי לוודא שהם יבואו, אם זה כולם תמורת כולם או לא, את זה הם יחליטו. בוודאי לא אני כהורה. זו לא הייתה קריאה נכונה בעיניי".
באשר למפגשים שקיימו נציגי המשפחות עם גורמי ממשל בקטר, מספרת מרב כי הנסיעה לא הייתה חלק מהמו"מ שכן הם עצמם אינם חלק מהמו"מ, אך יש בהחלט מידע שזורם דרכם ואותו הם חולקים עם גורמים רלוונטיים שונים, ממש כפי שאתמול (ראשון) נפגשו עם מייק פנס, סגן נשיא ארה"ב לשעבר. "אלו פגישות עם אנשים רלוונטיים שנמצאים בסוד העניינים ויש להם קשרים גדולים והשפעה על החמאס. אנחנו רוצים לוודא שכולם ממצים את כל האפשרויות. כאם אעשה הכול כדי להחזיר את הבת שלי, ולכן אפילו התראיינתי באל ג'זירה".
את הריאיון ההוא היא מגדירה כקשה וקשוח. היא ביקשה בסך הכול לספר את סיפורה של רומי אבל "המראיין היה תוקפני מאוד. אפשר היה לקלוט את האנרגיה הזו. זה היה בתרגום סימולטני והיה קשה לשמוע, להבין ולהגיב, ואז הם הכניסו את השר הממונה על האסירים, מה שלא אמרו לי מראש. זו הייתה גם שיחה בזום כך שלא ראיתי אותו, ופתאום התחילו להגיע שאלות קשות ומעשר דקות של ראיון זה הפך להיות 55 דקות של מתקפה של שני גברים מול אישה אחת שהיא רק אימא. עד שהבת שלי נכנסה לחדר ואמרה 'זהו אימא, את מפסיקה'. אמרתי תודה רבה ואני לא בדיאלוג הזה".
מרב מספרת כי חששה מהריאיון הזה, אבל מה ששכנע אותה לעלות לאותו שידור הייתה המחשבה שיתכן ורומי תראה אותה "אעשה הכול כדי שהיא תדע שאנחנו עושים הכול והופכים עולמות כדי להביא אותה. "עובדתית השבות סיפרו לנו שהא ראתה אותנו ושמעה אותנו. היא יודעת שאנחנו נלחמים עליה והופכים עולמות בשבילה".
לדבריה חשוב היה לה לשמר ברומי את התקווה שהיא תשוב הביתה בעוד החמאס דואג בכל דרך לגדוע את התקווה, כפי שניתן היה לראות ולשמוע מעדויות השבות מעזה. "יש שם לוחמה פסיכולוגית שהם עושים על החטופים והחטופות. זה מזעזע. הם מרעיבם אותם כך המצב הנפשי והפיזי שלהם קשה והם מטפטפים להם ששכחו אותם, לחלק מהם הם מספרים שמדינת ישראל נמחקה ואין אף אחד, שלצה"ל לא אכפת מהם ובהפצצות הוא מוכן להרוג אותם. זו מלחמה פסיכולוגית קשה מאוד ויש לי ילדה צעירה בת 23 שנמצאת שם כבר 94 יום וזה קשוח. לכן אני מתראיינת בכל מקום כדי שהיא או מישהו אחר מהחטופים רואה אותי, הרי כולנו הפכנו למשפחה גדולה".
על המחלוקת בין משפחות החטופים לבין עצמם, בין מטה המשפחות לבין פורום תקווה, אומרת מרב כי אך טבעי הוא שבקבוצה גדולה של יהודים תהיינה דעות רבות ושונות ואידיאולוגיות שונות, אבל "מכאן ועד האופן הקיצוני שבו זה מוצג, זה רחוק מאוד. עם אליהו ליבמן יש לי שיח מאוד פתוח. הבנות שלו מגיעות הרבה מאוד למטה. ישבנו עם אליהו לארוחת ערב ביחד. יש שיח מאוד פתוח. מדברים מאוד על הקושי של האמירה 'כולם תמורת כולם' ולאט לאט אנחנו מבינים מה אפשר לומר ומהו המכנה המשותף של כולנו כי הפעולות של כולנו נועדו לשחרר את החטופים כולם, גם הבן של אליהו".
"זה הכי טבעי לא להסכים, אבל כישראלים קצת שכחנו לדבר נכון, ודווקא לאליהו יש את יכולת הדיבור. הוא לא מוותר על הדברים שחשובים לו אבל הוא יודע להקשיב, וזה מה שאנחנו צריכים. להיות בדיאלוג הזה", אומרת מרב.
ועם זאת כאשר הדברים מגיעים לזירה הפוליטית ולמפגשים עם פוליטיקאים האתגר של שיח משותף הופך קשה יותר. מרב מדברת על הפוליטיקה של השנים האחרונות שאיבדה את דרכה ושכחה את תפקידה ומתוך כך גם נשכחה הדרך לגשר בין אנשים ולהקשיב לאנשים. "אנחנו כעם צריכים להזכיר לנבחרים שהם משרתים אותנו".
"אומרים הרבה דברים על מטה החטופים, אבל צריך לדעת שהרבה פעמים הם ממתנים אותנו כי הם מגיעים מהמקום המקצועי שלהם ומלמדים אותנו את הפעולות המקצועיות שצריך לעשות והרבה פעמים הם אומרים לנו שאמירה מסוימת תיתפס כפוליטית ואותה לא אומרים כדי שלא להיכנס למקום של מריבות פוליטיות. אנחנו משפחות שכואבות והם אנשים מקצועיים שעוזרים לנו בהסתכלות הזו וגם על זה יש דיאלוג, מה אומרים ומה לא, מה מוציאים ומה לא, ובוודאי שאנחנו גם שוגים".
ובפן הרחב יותר של הדברים מרב רואה כמשימה חשובה שהמשפחות מבצעות תוך כדי מאבק את החיבור בין חלקי העם, "במיוחד בין דתיים לחילוניים", כלשונה. ובהקשר זה היא מזכירה את אירוע התפילה המתוכנן ליום רביעי כחלק מאירועי יום המאה לחטיפה, אירוע שיתקיים בשעה שלוש וחצי ברחבת הכותל המערבי, "אירוע תפילה ענק באחד המקומות שהוא קונצנזוס ושייך לכל הזרמים. כולם מוזמנים אליו. נצא ברביעי בבוקר בצעדה מכפר עזה, נצעק ברמקולים עוצמתיים את שמות האנשים שעדיין שם, נאמר להם שאנחנו לא שוכחים אותם, ומשם נצעד מאה קילומטר לכיכר החטופים. נעשה הפסקה ונעלה לכותל יחד עם כל עם ישראל. זה אירוע שנרקם עם כל הפלגים הדתיים בארץ. אין בו שום מקום לפוליטיקה. אנחנו עוצרים גם בעצרות כששומעים מישהו שאומר משהו פוליטי. אלו לא הפגנות אלא עצרות ואין בהן פוליטיקה".
"תפילות הן דבר מאוד חזק", אומרת מרב, "כל אחד והתפילה האישית שלו והסגנון שלו, להתחבר למציאות שאנחנו רוצים שתקרה, ולחשוב על זה שהם עדיין בחיים שם וכך אנחנו רוצים להביא אותם חזרה לארץ".