"הפסיכולוגיה של השב משדה הקרב"

הרשת מלאה עצות ואזהרות ביחס לחזרה של מילואימניקים הביתה. חלקן מזהירות אותנו שמי שהלך הוא לא מי ששב כעת, חלקן מדגישות את הקושי של האישה שהחזיקה את הבית.

ישנן גם התייחסויות הומוריסטיות לפער בין החיים ב"איתורים" (כך אנחנו קוראים לבניינים בעזה) לבין החיים בבית, כדוגמת הצורך לסגל מחדש את ההרגל שלא להיכנס לבית דרך הקיר.

ואכן יש דברים בגו!

המעבר מלחימה לחיים האזרחיים הוא שינוי גדול, ובוודאי לאחר תקופה ממושכת. תוכניות גמילה שונות מכירות בכך שלוקח 30 יום להתיר את החיווט המוחי הקודם ו90 יום לחווט את המוח להרגל חדש. והנה עברו להם מעל 90 יום. החבר'ה שלנו יצטרכו לעבור תהליך כדי לחזור הביתה באופן האופטימלי.

עצה טובה ניתן ללמוד ממלחמת ישראל במדין.

בדומה למלחמה שלנו, מלחמת מדין נפתחה בכך שה' צווה את משה "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים". הרמב"ן עומד על כך שיש להבחין בין סוגים שונים של מלחמה: יש מלחמה שעניינה כיבוש ויש מלחמה שעניינה 'נקם', כלומר, עשיית דין צדק במי שפגע בעם ישראל. ההבחנה הזו רומזת לאחד הצעדים הראשונים שעל הלוחם לנקוט. הוא צריך לברר עם עצמו: מה עשיתי?

מה טבעה של הלחימה הזו שהשתתפתי בה? השפה ההלכתית מציעה אפשרות למסגר ולתת פשר למעשה הלחימה. חשוב מאוד, עבורנו החיילים ועבור העורף, שנגדיר לעצמנו מה עשינו, ומה המשמעות של הלחימה שבה השתתפנו. היום צה"ל מבין את הצורך בכך ומקדיש משאבים לעיבוד הלחימה ולהערכות לחזרה לחיים. ללוחמים במערכה הנוכחית צה"ל גם נותן שבעה ימים לאחר השחרור לטובת התאקלמות.

אליבא דאמת, אין זה דבר חדש שהיוצא למלחמה זקוק לחזרה מדורגת.

בסיום מלחמת מדיין משה מתווה ללוחמים הוראה שיש לעיין בה: "ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים. כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם" (במדבר לא, יט).

מפשט הפסוק עולה שיש כאן שתי הוראות. כל מי שהרג נפש או נגע בחלל צריך להתחטא ביום השלישי וביום השביעי. אולם, נראה שהחלק הראשון של הפסוק מתייחס גם ללוחמים שלא הרגו ולא באו במגע עם חלל.

אני למד מכאן שהשיבה מן המלחמה חייבת להיות הדרגתית. אי אפשר לבוא ישירות משדה הקרב אל שדה הפרנסה ובוודאי שלא להיכנס מיד מן השדה הביתה. לוחמים זקוקים לזמן: זמן להאט את הקצב, להרפות את המתח שכבר נהיה חלק מכל שריר ושריר בגופנו. לכייל מחדש את החשיבה.

בעודי יושב כאן באוהל וכותב את המילים הללו, מחוץ לאוהל מישהו שיושב עם חבריו מדבר על גופות בקול רם. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו חזרה ל"יישוב". זה לא קורה ברגע אחד.

שמעו בקול משה רבינו. אל תחפזו. הצבא נותן מספר ימים בין סיום הלחימה לחזרה לעבודה. אל תתפתו לקפוץ על שלבים. אני גם מבקש מהבית להכיר בכך. צריך כאן זמן! נכון חיכיתן לשובו של האיש שלכן ולשותפות שלו. אולם עשו זאת בנחת, לאט ובהדרגה.

החלק השני בהוראה של משה גם הוא חשוב למצבנו. אולם משה מבהיר שמי שהרג זקוק להתחטא, וחלק מזה הוא לטבול במקווה טהרה.

תורתנו תורת חיים. המצוות הם מצוות מעשיות, שיש לבצע אותן באמצעות הגוף. כשהכנסתי ספר תורה לעזה נשאלתי מדוע אינני מסתפק בחומש, שאינו מחייב הערכות כה זהירה. הסברתי שעל פי תורתנו לא די בתוכן, אלא גם בצורה. לא רק המילים חשובות ונחוצות אלא גם הדיו והקלף. הסברתי לשיירה, שהקשיבה רוב קשב, שזה סוד יהודי מיוחד, כי זהו האדם, נשמה בגוף, ולכן ספר תורה מייצג את מהות החיים - רוח בחומר.

כך גם במעבר מטומאה לטהרה, ובמעבר מלחימה לחיים, יש צורך בשיתוף הגוף.

אני ממליץ לכל לוחם השב משדה הקרב, גם מי שאינו נוהג לטבול ביום יום, ללכת במיוחד למקווה, להיטהר מהמלחמה ולהיוולד מחדש לקראת השיבה הביתה.

גם עבור מי שנוהג לטבול בכל יום או בכל שבוע, הפעם הזו צריכה להיות יוצאת דופן.

התכוונו לקראתה! לפני הכניסה למקווה נסחו לעצמכם "יהי רצון" משלכם, תפילה שבה תמנו את הדברים שאתם מבקשים להיטהר מהם, וחשבו על איך שאתם רוצים לשוב הביתה.

אפשר גם לטבול טבילה אחת על כל שבוע שהייתם במלחמה. בכל טבילה להתפלל להיטהר מקליפה נוספת שנעטפנו בה בלחימה.

איננו רוצים להביא את הפטריות והזיהומים של עזה הביתה, וגם איננו רוצים להביא את הזוהמה הנפשית.

ישנם עוד כלים לעבד את המלחמה בגוף, ממתיחות ושחרורים ועד הליכות. תאפשרו את הזמן שצריך. שימו לב שעשוי להיות פער בין המודע לבין מה שנצבר בגוף.

כך מורה לנו משה רבנו לשוב מן הלחימה: לקחת שבוע שבו איננו לא במחנה המלחמה ולא בבית.

תורתנו תורת חיים.

אני מבקש לסיים ולהדגיש, שכדאי וראוי גם להיעזר בכלים שהצבא והאזרחות מציעים, כל אחד לפי צרכיו. יש מי שזקוק לייעוץ זוגי, יש מי שזקוק לטיפולי מסאג' ויש - לשיחות עם איש מקצוע מבריאות הנפש. אל תימנעו מכך! זכרו שאמנם רוב מוחלט של אנשים שעוברים חוויות טרואמתית לא ייפתחו תסמונת פוסט-טרואמתית, ולכן לא כל אחד זקוק, אך יש כאלה שכן, והתערבות מוקדמת יכולה לסייע.

לוחמים יקרים, לא כל חברינו לנשק זכו. תהיו אתם גיבורים: עשו כל מה שצריך בשביל לסיים את המשימה - לשוב לשלום הביתה.

הכותב הוא מטפל בדרמה, משמש כרב גדוד במילואים בלחימה בעזה