בעצרת 100 הימים שהתקיימה הבוקר במרכז הרפואי שיבא נאמה מיה רגב ששבה משבי החמאס ומטופלת במקום.
"לפני 100 ימים חשבתי שאני אחזור הביתה מהמסיבה לאמא ואבא שלי", פתחה רגב את דבריה, "לפני 100 ימים חשבתי שאני יכולה ללכת למסיבה במדינה שלי בלי לפחד שמשהו יקרה לי. לפני 100 ימים נחטפתי באכזריות ביחד עם אחי הקטן איתי, חברי הטוב עומר שם טוב ועם אורי דנינו שחזר לחלץ אותנו. איתי ואני חזרנו. עומר ואורי עדיין שם. 100 ימים שעומר אורי וכל שאר החטופים עדיין שם".
"עברו בדיוק 50 ימים מאז שחזרתי. 50 ימים שאני כאן בבית מנסה לשקם את עצמי פיזית ונפשית והדרך היא קשה. כרגע עומר ואורי הכפילו את הזמן שלי שם ובקרוב יכפילו גם את הזמן של איתי. איך זה הגיוני?", תהתה רגב.
הוא הוסיפה, "איך אני יכולה להמשיך לחיות את החיים שלי כשזאת המציאות שלנו? 100 ימים מאז שכל החטופים ששם נחטפו באכזריות, 100 ימים שהחיילים שלנו מקריבים את חייהם עבור החטופים ועבור המדינה שלנו. 100 ימים שהם יושבים שם בחושך איום! מנסים להיאחז במעט התקווה שנותרה להם וכל יום נהיה קשה קצת יותר".
"נשמטו מהם כל הזכויות שלהם ברגע. כשהייתי שם, ישבתי שם לבד והתפללתי כל יום לאלוהים שיוציא אותי מכאן, מהגיהנום הזה. היום אני יושבת כאן, במדינה שלי ומתפללת על כל אלה שעדיין שם מתפללת שהם מספיק חזקים בשביל להחזיק עוד קצת. אני מתפללת שהם יודעים שאנחנו נלחמים עליהם ואני הכי מתפללת לראות אותם כאן איתנו כמה שיותר מהר", שיתפה רגב.
"הימים עוברים והכאב רק מתגבר. אני חושבת לעצמי כל הזמן איך אפשר להחלים ולהיות בסדר כשעוד 136 אחים שלי עדיין נמצאים שם. זה פשוט לא נתפס" סיפרה.
על פציעתה היא שיתפה, "אני מודה כל יום על זה שאני כאן כי אם לא, אני לא יודעת מה היה המצב שלי כרגע. נפצעתי ברגל מירי שריסק לי את העצמות. רק לאחר שמונה ימים הוציאו לי את הכדור מהרגל וניתחו אותי. הטיפול הרפואי שקיבלתי היה רע. היה מזלזל. היה פשוט לא ראוי לבני אדם. כשחזרתי הביתה הגעתי לבית חולים עם זיהומים קשים שאני עד היום נלחמת ומתמודדת איתם. הרגל שלי ניצלה בנס".
"יש שם עוד פצועים", קראה, "יש שם עוד המון אנשים שנמצאים בסכנת חיים מיידית. חייבים להציל אותם כמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר מדי. אותם ואת כולם. כל יום אני יושבת וחושבת על הפצועים וכואב לי. הזמן שלהם אוזל והגוף והנפש שלהם כואבים כל כך. חייבים להציל אותם לפני שיהיה מאוחר מדי".