חמישה ימים לאחר השבת השחורה יצאה סמ"ר עדי ברוך ז"ל למילואים.
עדי הייתה נחושה להתגייס למרות שלא קיבלה צו 8, ופנתה למפקדה לשעבר בשירות הסדיר והודיעה לו שהיא מצטרפת אליו לאן שהוא נמצא.
עדי הייתה בדרכה לעיר שדרות, לטובת הקמת מערך הגנה על העיר. בכניסה לעיר בזמן הנסיעה נפגעה עדי מרסיסים של פצצת מרגמה שנורתה מרצועת עזה על העיר והיא נהרגה.
לפני כחודש יצא שיר שכתבה עדי ברוך ז"ל כשנה לפני מותה והתברר כנבואה טראגית, ועכשיו יוצא שיר נוסף, של הזמרת דייאנה קליין, שמשלב בין מילותיו של השיר ההוא לשיר אחר שהשאירה אחריה עדי ומדבר על אבדן אדם יקר, אשר בחסרונו אנו מבינים כמה שהיה מאיר כמו הירח.
את השיר השני, שכאמור ביצוע שלו יצא כבר לפני כחודש, דייאנה מקריאה בשיר, והוא מעין צוואה שכתבה כאילו יודעת על מותה בטרם עת המתקרב, ושם מבקשת מאהוביה לא לבכות את מותה, אלא לחגוג את החיים ואם עולה געגוע, להתבונן למעלה לעננים, כי היא תהיה שם.
"כששמעתי על נפילתה של עדי, בתה של אורית ברוך, הלב נקרע", אומרת דייאנה, "כשראיתי את השיר שעדי עצמה כתבה לפני מספר שנים, הרגשתי מן צו פנימי להלחין אותו".
"כשהייתי בדרך לשבעה, הלחן החל להירקם בראשי, והנה זה כאן. מודה לאורית על הרשות והזכות להלחין. מעט לפני הפקת השיר, אורית שיתפה בפוסט כי מצאה עוד קטע שעדי כתבה, ובו היא מותירה סוג של צוואה- את מילותיה אלו הקראתי בתוך השיר".
"השירים ממש משלימים אחד את השני ומייצרים בכמה דקות תהליך שלם של כאב על אובדן כה יקר, יחד עם חיוך פנימי קטן, נחמה וכוח להמשיך הלאה".