מירה איילון ובנה ברק שנהרגו אתמול מפגיעת טיל נ"ט בכפר יובל הובאו היום (שני) למנוחות בבית העלמין במושב.
תמי, אחותה של מירה, ספדה, "תמיד יחד. גדלות יחד. שותפות לסודות, מחובקות יחד, אספנו חוויות ילדות. בחרנו להקים את ביתנו בקרית שמונה קרוב אלייך. עוזרות אחת לשנייה ותומכות בשעות הקשות".
"הכי אהבת את השנים בהן היית גננת בחינוך מיוחד, שם הבאת את הלב הגדול שלך. אהבת את המטבח, היית הבשלנית שאצלה באים לבדוק בסירים וכל בוקר היית משתפת מה בישלת. גידלת ילדים לתפארת. לא הייתה מאושרת ממך כשכולם התאספו לארוחה עליה עמלת מכל הלב. היית סבתא מפנקת לנכדיך, שאהבו איתך והיו קשורים אלייך מאוד".
איילון שיתפה כי "כשהתחילה המלחמה התחננתי שתצאי ותבואי אלינו, אבל את המשכת בשלך. נשארת בבית. אמרת שהכל יהיה בסדר. אמרת לי לא לדאוג. אני לא מאמינה שאני נפרדת ומחר לא אוכל להתקשר אלייך יותר. לא נוכל להיפגש יותר לקפה. לא נוכל לשוחח. תחסרי לי מאוד, אחות יקרה".
בהמשך ספדה לאחיינה ברק, "ברק אחיין אהוב, בטוחה שאמא למעלה תשמור עלייך ותדאג לך. היית חרוץ, לקחת את המשק לידייך, כל כך אהבת עבודת כפים. היית אבא מסור. אב למופת. השארת אותנו עצובים וכואבים".
אליהו, בעלה של מירה ואביו של ברק נפצע באורח קל מהירי, ופונה לבית החולים לאחר שלקה בחרדה.
הבוקר (שני) שחזר את רגע הפגיעה בריאיון לכאן רשת ב'. "התיישבנו לאכול. אחרי שתי דקות חטפנו טיל שנכנס לתוך הבית דרך החלון. הקיר שבין המטבח לסלון הפריד בינינו. ניגשתי לאשתי על הכיסא בפינת האוכל, היא קראה לי 'אליהו', 'אליהו'. היא חשבה שקרה לי משהו. ואז היא הייתה כבר בלי הכרה", סיפר בכאב.
הוא תיאר את המראה המזעזע שנגלה לפניו בהמשך. "קראתי לברק. לא ראיתי אותו. פיניתי את השברים. ראיתי שיש לו חור גדול בראש והבנתי שהוא גמור. התקשרתי למד"א. לקח להם לדעתי הרבה זמן להגיע. פינו אותם לבית חולים. ראיתי במקום שהבן גמור, אמרתי לחובש שהוא גמור. אשתי - חשבתי שהיא תשרוד. הרופא אמר שמה שראיתי עליה מבחוץ זה כלום לעומת הפגיעה בפנים".