שרון אלוני קוניו ששוחררה משבי החמאס יחד עם שתי בנותיה, סיפרה בריאיון ל-CNN על הימים בשבי ועל הגעגועים לבעלה דוד שנשאר בשבי.
על השחרור עצמו אמרה כי "המח שלי לא היה יכול לשמוח בשל הדאגות שלי לדוד בנוגע לבריאות שלו ולמצבו הנפשי".
במתקפת הפתע נחטפה עם בעלה דוד ובנותיה. במהלך החטיפה הופרדו מהבת אמה, דבר שגרם להם לחשוב שייתכן והבת נרצחה.
דוד, שרון ויולי נחטפו באמצעות טרקטור והוחזקו בדירה פרטית במשך תשעה ימים, עד שצה"ל הפציץ בית סמוך.
"הם הביאו אמבולנס והסוו את דוד שייראה כמו מת. אותי הם הלבישו בבגדים ערביים והם שמו עליי את יולי וכיסו אותה בסדין", סיפרה.
בהמשך הגיעו עם האמבולנס לבית החולים 'נאצר', "היו שלושה חדרים שהוחזקו בהם חטופים, בכל חדר היו בין 10 ל-12 אנשים. החדרים היו קטנים, אולי 12 מטרים, אז לא היה הרבה מקום".
בבית החולים ראתה לראשונה אחרי תשעה ימים את בתה אמה שהופרדה ממנה, "פתאום שמעתי קול של תינוקת בוכה ליד הדלת, בהתחלה חשבתי שאני הוזה, אבל אז מישהו נכנס עם אמה והעביר אותה אליי כמו חבילה".
לדבריה, "לקח כמה לילות כדי להרגיע את אמה, היא הייתה מתעוררת וצורחת ולא נרגעת במשך שעות, מה שגרם למחבלים לצעוק עלינו להיות בשקט".
על הזמן בבית החולים סיפרה כי ישנו על כריות ספוגות בדם וכדי להגיע לשירותים בחדר הסמוך היו מחכים שעות בזמן שסבלו מהקאות ושלשולים.
עוד אמרה, כי בשלב מסוים קיבלו דלי להתקלח איתו, אך למעשה התאפשר להם להתקלח 5-6 פעמים בכל תקופת השבי.
בנוגע לאוכל, סיפרה כי היו מקבלים כמות מועטה של אוכל עבש.
בריאיון סיפרה על המצב הנפשי הקשה שהיה לה ולבעלה בשבי, ואמרה כי לא קיבלה תרופות נג דדיכאון מה שגרם לה "לבכות כמעט בכל יום". על בעלה סיפרה כי "לפעמים, מרוב תסכול, הוא היכה את עצמו בפנים עד שדימם".
קוניו סיפרה על השחרור עצמו כי דוד הוצא מהחדר ונאמר לו שעל פי העסקה עם ישראל ישוחררו רק נשים וילדים, לכן הוא יעבור לחדר עם גברים אחרים.
"ישבנו שם, בכינו, הוא אמר לי שהוא כל כך מפחד וביקש ממני להילחם בשבילו", סיפרה ואמרה כי הציעה למחבלים להישאר עם בעלה ושהילדות יישלחו לבד לישראל, "יש לנו משפחה מדהימה בשני הצדדים, ידעתי שיטפלו בהן היטב".