בפסוקים הראשונים של מעמד הר סיני כובדו הנשים ראשונות. "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני... וייחן שם ישראל נגד ההר. ומשה עלה אל האלוקים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור, כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות יט, א-ג). מפרש המדרש: "כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים... למה לנשים תחילה? שהן מזדרזות במצוות. דבר אחר: כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה" (שמות רבה, יתרו כח).
אולם אחרי כיבוד כה גדול בפתיחת המעמד ההיסטורי שהעולם מייחל לו כבר אלפי שנים, מתברר למרבה ההפתעה כי למעשה מי שפתח את המעמד לכאורה לא כל כך קשור אליו! "נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה" (רמב"ם תלמוד תורה א, א). יתר על כן, גם אם נאמר שנשים מחויבות ללמוד את המצוות הנוהגות בהן, אין זה מצד מצוות לימוד תורה אלא רק כהכנה לקיום המצווה (דובב מישרים א, צא), שאם לא תלמדנה את פרטי ההלכות של כל המצוות שבהן הן מחויבות כיצד תקיימנה אותן?!
על מנת לפטור את הפרדוקס הזה ננסה להעמיק במשמעותו של מעמד הר סיני וההפרש שיש בין מעמד עשרת הדיברות לנתינת התורה.
חג מתן תורה?
שבועות הוא חג מתן תורה, כך מורגל בפי כול וגם בפי חז"ל: "וביום השבת שהוא שישי בחודש קיבלו עשרת הדיברות, והוא יום חג השבועות, יום מתן תורה" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו, פרק יט). אבל כשחושבים על זה מתעוררת שאלה פשוטה: התורה עצמה לא ניתנה במעמד הר סיני, ואפילו לא רובה או חלקה הגדול. רק עשרת הדיברות שמפורטים בפרקים אחדים נאמרו בו!
יתר על כן, גם מה שנחרת על הלוחות בסופו של דבר הגיע לישראל רק ביום הכיפורים, ורק לאחר מסכת ארוכה של חטא וכפרה. למעשה, אופן נתינת ספר התורה עצמו נתון אצל חז"ל במחלוקת. לדעת רבי יוחנן, על פי ביאורו של רש"י, התורה נאמרה למשה באוהל מועד פרשה פרשה, ורק בסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חוברו המגילות לספר תורה אחד. לעומת זאת לדעת ריש לקיש התורה כולה נכתבה רק בסוף ארבעים השנים, ועד אז משה רבנו זכר את התורה בעל פה (גיטין ס, א).
גם לדעת הרמב"ן (הקדמה לפירוש התורה), שהסביר כי כבר בהר סיני כתב משה רבנו את ספר בראשית וחציו של ספר שמות, עדיין רוב התורה לא ניתנה אז. מדוע אם כן אנו קוראים לחג שבו נאמר לישראל חלק מזערי מהתורה "חג מתן תורה"?
עשרת הדיברות והתורה – שורש וענף
בפרק מופלא מספרו עבודת הקודש (חלק ד, לד), מסביר לנו רבי מאיר אבן גבאי כי התורה בנויה מפרט וכלל, שורש וענף. התורה, הקרויה עץ חיים, ניתנה ממש כבניין העץ. עשרת הדיברות הם שורש התורה וכוללים למעשה במשמעותם הפנימית את כל חלקי התורה כולה. אם כן, השורש שממנו יתפתח העץ ניתן כבר במעמד הר סיני והענפים התפתחו אחר כך. השל"ה מציין כי ישנו רמז לכך בעובדה המפליאה שפסוקי עשרת הדיברות מכילים כת"ר אותיות כנגד תרי"ג מצוות מהתורה וז' מצוות מדרבנן (של"ה שער האותיות, אות בי"ת).
רק לאחר שישראל שמעו את עשרת הדיברות, והמילים נחצבו בליבם, פירט הקב"ה את התורה לכל חלקיה המרובים כל כך. הסיבה שהתורה ניתנה באופן כזה היא כי רצונו של הקב"ה היה שכל עשרת הדיברות יגיעו לישראל כשם שהם הגיעו למשה, ולא יצטרכו ישראל לשום נביא ואמצעי, כדי שלא תהיה שום חציצה בין אף בר ישראל לשום חלק מחלקי התורה.
זאת גם הסיבה שלוחות אלו גנוזים בתוך ארון שלא נפתח לעולם. כמו הלב הפועם החבוי בגוף האדם ובו שוכנת נשמתו, כך גם לוחות הברית מצויים בתוך ארון הברית המצוי בליבו של המשכן, במקום שבו אין אדם מגיע זולת כהן גדול ביום הכיפורים. ואכן, לוחות הברית, שורש התורה והחוכמה, היו מופקדים בארון, חבויים וגנוזים, בעוד שספר התורה הושם מחוץ לארון בצידו, כשם שהוורידים והעורקים מובילים את הדם מתוך הלב החוצה לכל איברי הגוף (כוזרי מאמר ב, כז-כח).
לכן עשרת הדיברות עצמם לא נאמרו באופן אנושי רגיל, אלא כולם ניתנו בדיבור אחד – כלומר, כל עשרת הדיברות בבת אחת בזמן אחד - מה שהאוזן האנושית אינה יכולה לשמוע (עיין אור החיים יתרו כ, א). זאת כדי להפוך את התורה לחלק בלתי נפרד מהאישיות הישראלית ולא כתוכן מושכל שנתון לשכל האדם כחומר ביד היוצר.
על מציאות זו של נתינת התורה ושתילתה בישראל אנו מברכים לאחר קריאת התורה "וחיי עולם נטע בתוכנו" (שפת אמת במדבר, שבועות תרל"ז) – ממש כמו זרע שנשתל באדמה, הופך לחלק ממנה ומוציא שורשים, גזע, ענפים ופירות. "עץ חיים היא" (משלי ג, יח). מכל זאת עולה באופן פשוט כי דווקא שבועות הוא חג מתן תורה, מכיוון שאז נעשתה שתילת זרע התורה בלב ישראל. כל מה שהתפתח לאחר מכן בא מכוח מאורע זה, ואת זה אנו חוגגים ברוב שמחה בציון מעמד הר סיני.
קשורות לתורה!
הבחנה זו בין שורש התורה ובין התפתחותה וענפיה, בין לוחות הברית ובין ספר התורה, תוכל להסביר לנו גם את חלקן של הנשים בתורה.
בספר תפארת הגרשוני לרבי גרשון אשכנזי שואל הרב מהי הסיבה שחלק מן הפוסקים כתבו כי ספר תורה שכתבה אישה פסול. מדוע שיהיה הספר פסול, הרי גם נשים היו במעמד נתינת התורה? על כך עונה הרב בשם תלמידי גורי האר"י (הרמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות), שאלמלא חטאו ישראל בחטא העגל לא היה צריך ספר התורה להיכתב, והיה די להם לישראל בעשרת הדיברות ובלוחות הברית. מעיין התורה שבליבם שהוטמע במעמד הר סיני היה נובע תורה מעצמו, ולא היה צריך לכל הפירוט שהופיע בספר התורה. הנשים, שכידוע לא חטאו בחטא זה, אכן אינן שייכות לספר התורה, ומתוך כך גם אינן מצוות בכתיבתו – שרק מי שמצווה בלימודו מצווה בכתיבתו (יורה דעה רפא, ג).
החילוק הזה מופיע גם אצל הפוסקים. מרן רבי יוסף קארו כותב בשולחן ערוך (אורח חיים מז, יד) שנשים מברכות ברכת התורה, וכתב שם המגן אברהם שהוא מפני שחייבות ללמוד הדינים שלהן. אבל חידושי הגרי"ז (ערכין י, ב) ביאר את העניין באופן אחר לחלוטין, שמתאים למה שהוסבר לעיל: אכן, נשים פטורות מלימוד תורה, אבל עצם התורה ניתנה גם לנשים, מכיוון שהן אינן מופקעות מהחפצא של התורה. יש הפרש בין חפצא של תורה, גוף התורה, ובין לימוד תורה על כל פרטותיה.
הנשים אכן קשורות לגוף התורה והרבה פחות להתפרטותה. משום כך הן פטורות מלימוד פרטי התורה, אך מרגישות קשורות אליה בכל נפשן ומאודן. החובה של לימוד התורה, אם היא תוטל באופן מחייב על האישה היא עוד עלולה להזיק לה: "הנשים הנן בעצם רחוקות מחיוב העסק בתורה, מפני שצביונן מתמלא יפה בהשלמת ההרגשה העדינה ונטיות טבעיות רכות וישרות... אבל עצם החובה של תלמוד תורה הוא זר לרוחה, ובמה שיסיר ממנה את השקט הטבעי הפנימי שלה, יזיק יותר ממה שיוכל להועיל" (עין איה, שבת ב, רנה).
מתוך כך מובן מדוע כשמשה רבנו נדרש לומר את דברי התורה לבית ישראל, לנשים, הוא נצרך לומר להן רק בלשון רכה ורק בראשי פרקים, ואילו לבני ישראל הוא היה צריך לדקדק בכל פרטי הפרטים (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו, מסכתא דבחדש פרשה ב).
מדרשות נקים בכל מקום
זכינו ובדורנו הנשים רצות ללמוד תורה. אם הרב נריה דרש "ישיבות נקים בכל מקום", היום אפשר כבר לשיר "מדרשות נקים בכל מקום". המדרשות התורניות שקמות כפטריות אחרי הגשם באות למלא את החסר כל כך. בדור שבו רוח עוועים משחיתה את הרגשות העדינים של הנשים הקשורות באופן טבעי לתורה, יש חשיבות עצומה ללמד את בנות ישראל תורה. יש לחברן לתורה באופן שיחשוף את מה שכבר טמון בהן ומעולם לא הושחת. להעמיק בהן את האמונה בקדושת התורה ועקרונותיה, פחות בפרטי הפרטים והרבה מאוד בחוויה.
הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות ומייסד פרויקט רבנן דאגדתא
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***