מאות ליוו אתמול למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה את רס"ל עדי אלדור, לוחם ביחידת מגלן, חטיבת הקומנדו, שנפל בקרב ברצועת עזה.
אימו רקפת ספדה לו בבכי, "סליחה דידי. אני מצטערת שזה נפל במשמרת שלך ושל אורי. ככה המדינה שלנו - אנחנו חיים על חרבנו. אני כבר ארבעה חודשים כותבת לך הספדים בראש ועכשיו אין לי מילים. אנחנו נקום, אנחנו נחייה, אנחנו נהייה ראויים להקרבה שלך. הגעגועים ילוו אותנו כל חיינו".
היא תיארה, "אמא ללוחם זה להתגעגע המון, לחיות בפחד ואימה ולקפוץ מכל טלפון לא מזוהה, זה לדאוג לכל החברים שבעזה, זה הסביר לשליח שעדיף לסמס מלזמזם בשער, זה להתחבק עם אנשים שפגשת בדרך ולבכות איתם, זה לא לרצות לקום בבוקר, זה לאכול בלי הנאה ולחייך ללא שמחת חיים, זה לרצות שייפצע ולהזדעזע שבכלל חשבת על זה, זה כאבים בחזה ואני רק בת 50 פלוס".
האם השכולה הוסיפה לתאר, "זה לקבל תהילים ולשמור אותם - ואני חילונית גמורה, זה מחשבות שנודדות להכי נורא, זה לבקש סליחה שזה נפל במשמרת שלך. אוהבת אותך ילד שלי, כבר לא דואגת. אמא".
אביו לירון ספד לו בכאב, "בן יקר שלי. החיוך של לבי. הפרח הקסום שנכנס לחיינו לפני 21 שנים. החיוך הנצחי שלך שהאיר את הבית ונגע בכל כך הרבה אנשים. תסתכל מסביב ותראה מלמעלה בכמה אנשים נגעת בקסמך האישי, בצניעות שלך, בדרכי הנועם. היית חלק מיחידת עילית שכל כך רצית להיות חלק ממנה. אהבת את צוותך כמו אחים וכולם אהבו אותך. משפחה הייתם ומשפחה תהיו".
הוא הוסיף, "אני מסרב להיפרד ממך, תכשיט שלי. אתה איתנו לנצח. אני לא מצליח לנשום בלעדייך. נשאר חור פעור בלב שלעולם לא ייסגר, עדי. ירד היום חושך כבד שחור משחור, אבל בתוכי אני יודע שאתה תראה לנו את הדרך מלמעלה ותלמד אותנו לחיות מחדש. כי זה מה שאתה - האור בחיינו. כמו שאחותך הקטנה אמרה - היינו שישה, נשארנו שישה. שומר עלינו מלמעלה. תהיה חזק שם למעלה בן אהוב שלי. תמשיך לחייך לנצח. אני אוהב אותך עדי. עוד ניפגש".
אלדור הוא בנו של ד"ר לירון אלדור, רופא בבית החולים רמב"ם, ונכדו של פרופ' יוסף איצקוביץ, שהיה מנהל מחלקה בכיר ברמב"ם ומאבות תחום הפוריות ותחום תאי הגזע בישראל.
בקרב בו נפל אלדור נפל גם רס"ל (מיל') אלון קליינמן, בן 21 מתל אביב. קליינמן הוא בנו של פרופ' גיא קליינמן, מנהל מחלקת העיניים בבית החולים וולפסון.