חודש אדר ב' מתקרב ובליבו חג הפורים. במוסדות החינוך מתאפיין החודש כולו בשורת אירועים מיוחדת, הכתרות, רב פורים, עדלידע, שבת זכור, מסיבת פורים עצמה, אבל איך ניתן ונכון לחגוג ולציין את האירועים הללו בתקופה מורכבת כל כך כאשר חיילינו לוחמים בדרום ובצפון, לוחמים נופלים בקרבות, חטופים עודם בעזה, עשרות אלפי מפונים רחוקים מבתיהם ועוד. על כך שוחחנו עם הרב חגי לונדין.
"צריך להעמיק קצת במשמעות המושג שטבעו חז"ל משנכנס אדר מרבים בשמחה. המילה שמח זה לא רק להסתובב עם חיוך מטופש על הפנים ולהגיד שהכול בסדר והכול נפלא. המילה 'שמח' היא צירוף של שתי מילים - שם מח. כלומר היכולת מתוך חשיבה והעמקה לראות את הדברים שמעבר למציאות הגלויה. אנחנו בתקופה מורכבת אבל ניזכר בחודש אדר לפני שנתיים. היינו בעיצומה של מגיפת הקורונה, ישבנו ספונים בבתינו מבודדים בסגרים והיה נראה שסוף העולם הגיע, והנה עברנו גם את זה. עם קרבנות אבל עברנו. השמחה היא על שהמציאות הולכת ומתקדמת".
"לפני שנה היה שיא המאבקים על הרפורמה והסתובבו כאן אנשים שתיארו את המדינה כקורסת ואת הצבא ככזה שלא יתגייסו אליו והנה קרה מה שקרה והתברר שהמציאות שונה. יש תמיד עולם פנימי שהוא מעבר למציאות הגלויה. זו משמעות המילה צחוק, צא מהחוק. יש חוק ומציאות גלויה, יש מציאות קשה אבל עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, האפשרות לראות שהמציאות מתקדמת שוברת את החוק של המציאות הגלויה. בזה צריך להתמקד בחודש אדר תשפ"ד".
ואיך מתרגמים את האמירות הערכיות הללו והמחשבות הללו לרמת ההתארגנות לאירועי החג והחודש כולו? הרב לונדין מציע למקד את אירועי אדר של השנה הנוכחית סביב הגבורה במלחמה. "צחוק ובדיחות זה לא רק לקטול ולזלזל אלא גם להעצים נקודות חיוביות שקיימות במציאות שלנו עכשיו".
בדבריו מזכיר הרב לונדין את דברי חז"ל המסבירים מדוע אין אומרים הלל בפורים, משום שאנחנו עדיין עבדי אחשוורוש. "למרות הישועה שהייתה נותרנו תחת שלטון פרסי. גם המציאות עכשיו לא שלמה ולכן מי שינסה להוביל מסיבות פורים להסחת דעת יחמיץ את המטרה, אבל אם מוסדות חינוך יקיימו אירועים סביב הגבורה וסביב האחדות שמתגלה בימים הללו, כשמתברר שאנחנו לא עם מפוזר ומפורד אלא יש חיבור אמיתי בין כל היהודים, החג יוכל להיחרט אצל התלמידים והתלמידות כחג השמח ביותר במשמעות העמוקה ביותר מכל השנים".
"להתמקד בחיוב ולהסתכל על הדברים בפרופורציה הרחבה. אפשר לעשות הצגות על פורים שהיה ועל סיטואציות מצחיקות, כמו התמודדות של משפחות מפונות בתוך עצמן, לצד הקשיים מתוך רוח טובה שמבינה שקשה אבל נעבור גם את זה. זה הרעיון העמוק של חג הפורים וזו הזדמנות לעשות זאת יותר מכל שנה אחרת".
עוד אנחנו שואלים את הרב לונדין אם ניתן ונכון לתת פומבי לשמחת הפורים העמוקה הזו שעליה הוא מדבר, בעיקר כאשר התחושה היא שציבור הציונות הדתית מצוי תחת זכוכית מגדלת ונתון לביקורת מתמדת, כפי שהיה באותו ריקוד בכנס ההתיישבות שתואר מיד כריקוד על הדם. האם החברה הישראלית ערוכה להכיל חגיגות שכאלה?
הרב לונדין משיב ומזכיר שהמונח חברה ישראלית רחב מדי מכדי להכליל את כולם תחת אותה כותרת ותחת אותה התייחסות. ולאחר אמירה זו הוא מעיר כי "מי שיצאו נגד הריקודים אלה אנשים מלאי שנאה, ולא משנה מה נעשה הם ימצאו את הדרכים להתנגח. ברמה הנפשית מחג פורים צריך ללמוד גם לא להתרגש יותר מדי ממה שחושבים עלינו. הציבור שלנו לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר. זה ציבור שצדק לאורך כל הדרך, הוא שהתריע מכל האסונות שלצערינו נפלו עלינו ועומד בראש הלוחמים. באופן אישי, האנשים הללו מעניינים אותי כקליפת השום. אני בוחן את הדברים מצד האמת".
"אנחנו חיים את שמחת פורים לא כחבורת שיכורים ברחובות, אלא מציאות של שמחה בתוך מוסדות החינוך של ריקודים שמחים באמת, ריקודים שירה של לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. סעודת פורים אמתית היא לא הילולת שיכורים, אלא שמתוך השתייה והשמחה נחשפים דברים עמוקים. השנה במכינות ובישיבות ששכלו כל כך הרבה תלמידים, גם אני באופן אישי, בחג הפורים נשב ונבכה בחג הפורים וזה מה שיהיה. זה מושג אחר של שמחה. לגבי הנראות כלפי חוץ, בכל שנה לא צריך להסתובב שיכורים ברחובות והשנה אולי צריך להקפיד על זה יותר כדי שדברים לא יתפרשו באופן לא נכון, אבל מעבר לכך לא צריך להיות מוטרדים מהנקודה הזו".
"צריך לחזק פנימה את הציבור, להתמלא בשמחת פורים אמתית ולהיות מחוברים לכל ההקרבה האדירה שמתגלה עכשיו", אומר הרב לונדין ומוסיף כי "ברור לי לחלוטין שאם היינו מדברים עם אותם נופלים מהישיבות ומהמכינות, זה בדיוק מה שהם היו רוצים שנעשה, שנשב ונשמח בחג הפורים, תשועתם הייתה לנצח ותקוותם לדור ודור".