הוגה ויוזם אמנת בראשית הרב תמיר גרנות ששכל את בנו סגן אמיתי צבי בגבול הצפון במלחמה, התייחס למצב הפוליטי במדינה בכנס ירושלים של העיתון בשבע ואתר ערוץ 7.
את דבריו פתח הרב גרנות לבשורה הקשה שקיבל על נפילת בנו, "התודעה העכשווית שלי מעוצבת על ידי שני זמנים מכוננים - הזמן הראשון ה-7 באוקטובר, הזמן המכונן של כולנו, השני 15 באוקטובר בשעה 5 אחר הצהריים כששני המבשרים דפקו בדלת ושני המילים קצרות והקרות אמיתי נהרג, נפל בקרב, והשמיים נופלים. אמיתי שלנו עלם החמודות, יפה התואר, אציל הנפש, זה שנתן כוח לכל מי שסביבו, איננו".
הוא הוסיף, "הזמן הראשון ה-7 באוקטובר, כי כל כולה של הציונות של הרצל לכל הפחות, לא בא לעולם אלא כדי שיהודים לא יירצחו, לא יהיו פוגרומים, שיהודים לא יאנסו ויחטפו מבתיהם, וזה קרה כאן בארץ ישראל תחת צה"ל הגדול החשוב שלנו. זה קרה 75 שנה אחרי שהמדינה קמה".
"ועוד בגלל שההבטחה הבסיסית של מדינת ישראל לכולנו, שאזרחים לא יהיו מופקרים, שמיד יהיה מי שיושיט להם יד, שיעזור להם, אפילו בקצה העולם, וזה לא קרה או קרה לאט מדי ב-7 באוקטובר, לרגע השני ה-15 באוקטובר, הרגע שלי של נפילת אמיתי, הוא מכונן כי המובן הפשוט ביותר של להיות אבא ואמא הוא זה שאנחנו שומרים על הילדים שלנו ואמיתי נפל, לא הצלחנו להגן עליו, גם לא יכולנו".
הוא הוסיף כי "הקשר בין שני הזמנים האלה ברור, כי אמיתי נפל ועוד 580, ואני מתפלל לבורא עולם שלא יהיו יותר, 580 חיילים נפלו כדי שהציונות תוכל להיות מה שהיא ומדינת ישראל תוכל להיות מה שהיא מבטיחה להיות, וזה תנאי הכרחי בניצחון שהחיילים שלנו ילחמו ויקבלו החלטות נגד האינטרס הפרטי שלהם".
לדבריו, "החלק השני של הניצחון הוא הניצחון הפנימי שלנו על עצמנו, על החולשות שלנו, על הסרטן האוכל בנו - חז"ל אמרו איזהו גיבור הכובש את יצרו והתכוונו להגיד שגיבור הוא לא רק מי שלוחם במלחמה אלא מי שמתגבר על החולשות שלו וההמשך שלי, לא רק במובן האישי אלא הכללי, אני ראש ישיבת הסדר בת"א, רוב תלמידיי לוחמים, והאתגר שלנו הוא להבטיח את הניצחון הפנימי, וכדי שנוכל להבטיח אותו, ולתקן את מה שמקולקל, מה שקלקלנו והתקלקל ויש לנו עליו אחריות, אנחנו צריכים ללמוד היטב ממה שקרה במלחמה ולפניה".
עוד הוסיף הרב גרנות, "למדנו שאנחנו לא יכולים להיות שאננים והמחשבה כאילו אנחנו חיים בגן עדן משיחי היא טעות חמורה. איום קיומי מרחף עלינו כל הזמן. מתוך כך למדנו שאין לנו פריווילגיה להחליש אחד את השני - האויבים שלנו זיהו את זה היטב".
"למדנו מהמלחמה שיש בנו ערבות הדדית מדהימה, נגד מה שחשבנו לפני המלחמה, ושמקצה העולם חיילים התגייסו ואזרחים התנדבו - וחשבנו שזה לא כך. מתוך כך למדנו שהצד השני הוא לא אויב אלא אוהב. ולמדנו מהשנה שעברה שזו סכנת נפשות להשתמש בצבא במסגרת מחלוקת. לא להתגייס, לאיים בסירוב, סכנת נפשות. לאחיי משמאל אני אומר, אם מישהו עוד חשב שיש סיכוי שתהיה עצמאות ערבית, אני לא חשבתי - אבל אם מישהו חשב אין לזה סיכוי ורעיון שתי המדינות זה עורבא פרח אפילו אם אמריקה חושבת ככה".
הרב גרנות הדגיש ואמר, "למדנו שהדור הצעיר הוא דור נפלא. למדנו מה העולם חושב עלינו, למרות שריחמו עלינו בהתחלה. למדנו שהמערב הליברלי הוא לא משענת שאפשר לסמוך עליה, גם לא משענת תרבותית. ועם ישראל ברובו רוצה יהדות, הוא רוצה אותה בחירות, אבל רוצה יהדות, זהות וחיבור. למדנו לפני המלחמה בדרך קשה שהדמוקרטיה היא ציפור נפשנו, וכשמנסים לזעזע אותה או כשפועלים כפיל בחנות חרסינה זה איום קיומי עלינו".
על ממשלת הימין אמר הרב גרנות, "אני רוצה להגיד בהגינות שלמדנו לאחיי מימין שגם אני נמצא שם, שהפרויקט של ימין על מלא קרס ונכשל, צריך למצוא דרך אחרת, לפני המלחמה ובתוך המלחמה. התיישבנו בסלון האבלות אנשי שמאל וימין לחפש את הדרך, איך להפוך את הדבק הזמני של המלחמה לדבק קבוע. מתוך כך נוצרה אמנת בראשית, בראשית כי צריך להתחיל מההתחלה. אמנת בראשית מבוססת על 4 עקרונות בסיסיים, נגיד אותן במילים קצרות".
הרב הוסיף, "השיח חייב להשתנות. מחלוקות חייבות להתנהל באופן ממלכתי בלי לפגוע. עם ישראל חייב הנהגה רחבה וממלכתית ולא חד צדדית לא מימין ומשמאל. אחרי שנכוונו מוויכוחים על כל כך הרבה דברים בוערים, אנחנו חייבים להרפות מזה ולמצוא דרך לדון בסוגיות ולמצוא מצע שליו שנותן הזדמנות לכולם באופן א-פוליטי. כולנו מבינים שצריכים לשנות את השיח אבל חייבים להתגייס לזה, לא שיח פוגע, לא מכליל, לא של פייק ניוז. הציבור כולו חייב לעודד ולגרום לאנשי תקשורת שמדברים נכון להרוויח ואלו שמשקרים ומפלגים להפסיד".
עוד אמר, "גם כשאנחנו חולקים נהיה ממלכתיים, לא נפגע בקודשי היהדות, לא נפגע בצה"ל בשום אופן, ולא במדינה ובערכיה. אנחנו חייבים הנהגה מאחדת ורחבה, ומבינים שבשלב מסוים נצטרך ללכת לבחירות ומתפלל וקורא שהיא תעשה ביוזמת הממשלה, בגאון, בלי פחד, בהסכמה, ונלך עם שינוי השיח לבחירות. כל אחד יספר את הסיפור החדש שלו, לא הישן, איך אנחנו ממשיכים הלאה מתקדמים ובונים הלאה מאחד, ומי מהמנהיגים יכול להיות גורם מאחד ממלכתי. כשנשקם עוד שנה-שנתיים את הדרום והצפון ננצח ונחזיר את החטופים הביתה, נקיים שיח ומועצה א-פוליטית תציע לנו סוף סוף חוקה מה זה יהדות על מלא ומה זה דמוקרטיה על מלא. נהיה יהודיים ודמוקרטיים עד הסוף, אנחנו יכולים לעשות את זה, גם בת"א גם בירושלים, לא צריך לריב את זה".
לסיום אמר, "אנחנו נכוונו מאוד אחד מהשני, מלאים ספקות וחשדות, כל מי שאומר משהו מייד חושדים בו אולי מישהו מפעיל אותך, אולי אתה עורב מפה או משם. אם אני אומר את זה אני חשוד להיות שמאלני או אידיוט שימושי. שמאלני אני לא, שימושי אני לא, אידיוט אולי כן, תמים כן. אני קורא לכולנו להיות תמימים אחד לשני. קפיצת אמונה בזה שיכול להיות לנו עתיד טוב יותר, וקפיצת אמון אחד בשני. למרות שפה ושם נטעה, אני יודע שפה ושם אני טועה. אני יודע, אני בודק. כולנו צריכים לעבוד עם הכלי הזה שהוא הרבה יותר מרפא ובריא מהכלי של החשדנות, הטלת הספק והמחלוקת, כך נוכל לבנות חברת מופת ביחד".