מזה עשרות שנים שהעולם בכלל והחברה הישראלית בפרט דנה בסוגיית יהודה ושומרון - האם צריכה לקום מדינה פלסטינית בשטחים אלו?
האם ישראל צריכה ואף יכולה לספח את השטחים הללו? נראה כי כל אחד במערב מחזיק בדעה מבוססת בנושא. אך רוב מוחלט של האוכלוסיה נשען על נתונים לא מדויקים וחצאי אמת, שלא לומר שקרים גמורים.
מדהים לגלות שבדומה לאזרח הפשוט, גם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל נשענים על נתונים לא מדויקים וחצאי אמת בכל מה שנוגע לסוגייה הדמוגרפית של ערביי יהודה ושומרון וערביי עזה. לאורך השנים נמנעו מקבלי ההחלטות במדינת ישראל לברר מהם הנתונים המדויקים בנושא והם הסתמכו על נתוני הלמ"ס של הרשות הפלסטינית, לה אינטרס מובהק לפברק את הנתונים – משיקולים שונים, ביניהם לצורכי תקציב, גיוס דעת הקהל העולמית, ומעל הכל לחץ מדיני על ישראל להעניק שטחים לאוכלוסיה פלסטינית משמעותית כדי להימנע מפגיעה במאזן הדמוגרפי בישראל. לא צריך להכביר במילים כדי להבין שרשות המממנת טרור ומתנגדת לקיומה של מדינה ישראל כמדינה יהודית היא לא גוף שניתן לסמוך עליו בסוגיה כל כך רגישה.
לאור חשיבות הסוגיה, מצופה ממדינת ישראל לברר את המספר המדויק של הערבים החיים בתחומי יהודה ושומרון. בין אם כדי לאשש את זיוף הנתונים של הלמ"ס הפלסטיני, כפי שטוענים מומחים בתחום, כי ובין אם לבסס את טענות הלמ"ס הפלסטיני על מספרם של תושבי יהודה ושומרון הפלסטינים.
בשנת 2016 נערך דיון בוועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון, במסגרתו הועלתה הסוגיה כמה ערבים חיים בשטחי C ביהודה ושומרון. במהלך הדיון התברר כי מדינת ישראל לא יודעת להגיד כמה אנשים אכן חיים בשטח זה והיא נסמכת על הרשות הפלסטינית.
כפי שאמר ח"כ חיליק בר מהמחנה הציוני במהלך הדיון: "עם כל ההערכה שיש לי למתפ"ש ולמנהל האוכלוסין, זה שמדינת ישראל לא יודעת כמה פלסטינים חיים בפועל בשטחי C, זה מביש. כמה טנקים יש לסורים אנחנו יודעים, אבל אזרחים באחריותנו אנחנו לא... בנוסף, מאחר ורה"מ ושר הביטחון הפכו למקדמי רעיון 2 המדינות, אני רוצה לדעת מכמה פלסטינים ניפרד או כמה אזרחים פוטנציאליים יהיו במדינה".
דיון זה ממחיש נקודה עמוקה יותר: אם מדינת ישראל לא יודעת כמה תושבים חיים בשטחי C, השטחים עליהם היא אחראית מבחינה ביטחונית ומוניציפלית, כיצד היא תדע כמה תושבים חיים בשטחי A ו-B, בהם חיים רוב ערביי יהודה ושומרון? כיצד יכולה מדינת ישראל להסתמך על נתונים של רשות המעוניינת בחיסול מדינת ישראל, לא גינתה את הטבח שהתרחש בשמחת תורה ובימים אלו משתפת פעולה עם מטרותיה של חמאס?
בראיון לאתר "גילוי דעת" בשנת 2022, טען הדיפלומט יורם אטינגר, החבר ב-"צוות האמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגרפיים", כי בין השנים 1993 ל-1996 פעלה בלמ"ס הישראלי יחידה שמטרתה הייתה לבדוק את נתוני הלמ"ס הפלסטיני. יחידה זו חשפה פערים וסתירות בנתוני הפלשתינים, אולם היחידה נסגרה בשנת 1997. נראה כי מאז מדינת ישראל נסמכת על נתוני הרשות הפלסטינית בלי לאמתם. האם לא הזמן להקים מחדש את היחידה ולהפסיק לסמוך על נתוני הרשות הפלסטינית בלי לוודא אותם?
בנוסף לצורך המדיני-אסטרטגי, קיים צורך בטחוני מובהק בתמונת המצב הדמוגרפית ביהודה ושומרון, וביתר שאת לאור ניפוץ הקונספציות לאחר הטבח בשמחת תורה. כיצד צה"ל מסוגל להיערך לתרחיש בו יחליטו ערביי יהודה ושומרון לבצע פשיטה על שטחי מדינת ישראל, אם הוא אינו יודע מה מספר האנשים בשטחים אלו? כיצד ידע כמה גדודים וחטיבות להעמיד על הגבולות? איך הוא ידע מה כמות האנשים המסוגלים לשאת נשק באזור זה? מעבר לשיקול הצבאי, כיצד תדע מדינת ישראל לנהל סיכונים ברמה המדינית אם איננה עורכת מפקד אוכלוסין מסודר שיעניק לה כלים לקבלת החלטות בבסיס הדיון?
לסיכום, הסוגיה הדמוגרפית ביהודה ושומרון מציבה בעיות ואתגרים רבים בפני מדינת ישראל- ביטחוניים, כלכליים, מדיניים ועוד. בשביל להבין מהן האפשרויות העומדות לפנינו כמדינה ולפתור את הבעיה, אנחנו חייבים להכיר את הנתונים המדויקים בשטח. לצורך כך, אנחנו חייבים לברר בכל האמצעים המדינתיים העומדים בפנינו – אם באמצעים מודיעיניים ואם באמצעים אחרים – כמה ערבים חיים כיום ביהודה ושומרון, היכן הם מתגוררים, מהן מגמות ההגירה ומהו מצב התושבים בערים ובכפרים בשטחים אלו. רק לאחר מכן ניתן יהיה לקבל החלטה מושכלת על הפיתרון הנכון והצודק ביותר לסכסוך הערבי-ישראלי.
הכותב הוא חוקר במחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים