ר' יצחק צייגר הי"ד הקדוש שנפל חלל בידי שפלים ארורים היה דמות מיוחדת במינה שיש לקחת ממנה לא מעט. כדאי מאוד לשמוע את ההספדים שנאמרו עליו כדי לשאוב השראה וכוחות של חיים.
אם אפשר להגדיר אותו במילה אחת, הרי המילה היא שליח ציבור. למה הוא לא התנדב. הוא התנדב לזק"א, למכבי אש, לידידים, לחברה קדישא וכנראה לעוד גופים נוספים. כמובן שהוא גם עזר לכל מקום של תורה – כולל הדיינות שבפסגות, הישיבה הגבוהה בשבי שומרון וכד'.
היו לו גם ידי זהב והוא תמיד נרתם לעזרה לכל דורש והכל מתוך שמחה ורצון טוב. הייתה בו תמימות כל כך חזקה, חף מאינטרסים, האמין בכל אדם. כל אדם שהיה איתו במגע משמעותי הרגיש שמדובר בידיד אמת.
ר' יצחק היה פצצת אנרגיה. חריצותו ומסירותו היו שם דבר.
באופן אישי הכרתי אותו דרך הרב דניאל לונצר תושב פסגות בעבר, וכיום מכהן כרבה של איתמר.
לפני חמש שנים שימש ר' יצחק כנהג הסעות של שבתות הירושלמי של מכוננו – מכון אורות הירושלמי ומאז הוא נהפך לנהג קבוע של המכון.
כאשר אנו אומרים נהג קבוע. אין כווננתינו רק לצד המקצועי שגם הוא ראוי לציון. ר' יצחק היה הרוח החייה של השבתות. הוא דאג באופן קבוע לקוגלים ועוד הפתעות בימי ששי. הוא היה הגבאי הקבוע בשבת ופעמים רבות גם שימש כשליח ציבור, וגם כקורא בתורה. הוא עזר מאוד בכל מה שהיה שייך לשירה בחדר האוכל. ואם נסכם את שותפותו במפעל שבתות מכון הירושלמי, הרי שהוא רומם את רוחם של כל המשתתפים. אדם שאי אפשר שלא לאהב אותו.
הבנתי שגם כך ביחס לשבתות של כולל הדיינות בפסגות.
פעם האחרונה שזכיתי לראות את הצדיק הזה היה ביום הכיפורים. ר' יצחק ארגן קבוצה, שזכיתי להימנות עליה, לתפילות יום כיפור במושב מי עמי. רבי יצחק דאג להשיג מניין, דאג לכל הסידורים הנדרשים, שבמרכזם כמובן הדאגה לסעודה מפסקת מושקעת.
יום הכיפורים במי עמי היה המשך למסורת ארגונית של ימי כיפור קבועים בקיבוצים ובמושבים חילוניים.
היה איש משפחה למופת והשקיע רבות באשתו ובילדים. התמסר ללא גבול להוריו המבוגרים.
בפיגוע שלפני שנה בתחנת הדלק בעלי הוא רץ לטפל בפצועים.
דמות מופת. מי ייתן לנו תמורתו.