כמו רבים אמש, נדהמתי מנאומו של תא"ל דן גולדפוס, מפקד אוגדה 98 אשר מוביל את טובי לוחמינו בקרבות עזים מאז טבח שמחת תורה, המחדל ההיסטורי עליו עוד יסופר רבות.
נדהמתי, ולא לחיוב. לא תמיד מי שמוכשר במקצוע הצבאי, מגלה את אותו כשרון גם בכתיבה או בנאום, וחשבתי לעצמי לנסות לדייק מעט, ממש בתיקונים קלים, את המסר אותו רצה גולדפוס להעביר לאומה. הטיוטה מצורפת לעיון הציבור ונבחריו, להם הטיף הקצין, וכמובן לעיונו של דן:
"אני מבקש לפנות למנהיגים שלנו ואני מקווה שיוכלו למצוא זמן להקשיב לליבו של לוחם, שנלחם מ-7 באוקטובר ומאז לא מפסיק להילחם, לשלוח לוחמים וללכת איתם לעבר האש, אנחנו נלחמים, אנחנו לא מתעייפים, אנחנו נחושים להביא את החטופים, בין אם באופן ישיר או עקיף. אנחנו נחושים להמשיך בכל דרך על מנת להחזיר את הביטחון למדינת ישראל ולאזרחיה.
אל תדאגו, אנחנו, אנשי הצבא, הלוחמים והמפקדים, לקחנו ולוקחים אחריות על כל מעשינו, גם אם לא ברור עדיין מה אחריות זו אומרת באופן מעשי. אני רוצה לקוות שאף קצין לא יברח מהאחריות, כמו שאנחנו לא בורחים מהאש. אנו מרכינים ראש לנוכח הכישלון המהדהד שלנו ב-7 לאוקטובר, אך בד בבד מובילים קדימה, מבצעים פעולות מבצעיות ברמה הגבוהה ביותר, שומרים על ערכינו למעננו ולא למען אויבינו, גם אם שגינו בתיעדוף חיי אוכלוסיית האויב על פני חיי לוחמים כפי שקרה תחת פיקודי לא פעם. נתקן זאת. (דן, את נושא ה"ערכים" שהכנסת לנאום אני ממליץ להשמיט כי כל הנושא של 'רוח צה"ל' מביך מדי ולא קשור למסר. עזוב. א.ג.). אנו משיגים הישגים רבים בשדה הקרב.
כולנו חייבים להיות ראויים לעם ישראל, במיוחד לאותם לוחמים שקיפחו את חייהם. לאותם אנשי מילואים, שלא עניין אותם מאיזה צד הם ונלחמים, זה לצד זה. כולם צריכים לקחת חלק, וזו אחריות משותפת של הצבא והחברה שלא עשו די, זאת על מנת שלא נחזור ל-6 באוקטובר. שכל המאמץ והקורבן לא היה לשווא, עלינו לשים את זה טוב טוב בראש. בכל יום. בכל שעה. מדם ליבו של לוחם, אני מבקש שנהיה ביחד, מאוחדים. לא להקצין, ולאמץ את הביחד. עלינו למצוא את המחבר בדיוק כפי שבשדה הקרב מצאנו אותו, ולא מתכוונים לוותר עליו. נעשה שזה יהיה שווה".
אני חושב שתא"ל גולדפוס היה מאמץ את הטיוטה הזו, לפחות את רובה, אך בתנאי שמגמתו הכנה, האמיצה, שיצאה מ"דם ליבו" ולא ממהלך תקשורתי, היתה לקדם את האחדות. אין לי בעיה גם אם היה בוחר להוכיח את כולם, הגנרלים שמעליו שכשלו, השרים, חברי הכנסת, ארגונים, כלי תקשורת, כולם. גם אם היה עובר על הפקודות שאוסרות על משרתי צה"ל לעסוק בפוליטיקה בפומבי.
אך זה לא מה שגולדפוס עשה. הוא 'מיסגר' תקשורתית תמונה מעוותת של צבא אידאלי, כביכול, שהתיקון וההפנמה של מחדליו כבר מאחוריו, מול דרג מדיני רקוב. בכך יצר גולדפוס תוצאה הפוכה לחלוטין מתוכן של אחדות והפך לעוד קצין שמזהה תהליכים בחברה, במקום לזהות תהליכים בצבא. בכך תידלק את יאיר גולן, שקמה ברלסר, משה רדמן, "אחים לנשק" ושאר סוכני הכאוס שמחאו לו כפיים.
אם הדברים שלו כל כך ברורים ומשדרים אחדות, איך יכול להיות שכל ארגוני הפלגנות הקפלניסטים חוגגים עליהם כאילו הוא תקף את הממשלה? אולי כי באמת הוא תקף את הממשלה, רק בעורמה?
זו בדיוק הסיבה, שאני מתקן שוב את הטיוטה עבור דן, ומגיש לו דף חלק. לבן. דן, אל תאמר מילה לציבור. זה לא תפקידך. כל קצין בצה"ל חייב לעסוק יומם ולילה בביטחון ישראל ובתיקון הצבא, ובכך בלבד. הרי הבחישה של בכירי מערכת הביטחון בתהליכים חברתיים, פוליטיים, מדיניים ותקשורתיים, היא אחת הסיבות שהביאו אותנו עד הלום. דן גודלפוס, תתקן. עשה שזה יהיה שווה.