חג פורים נקרא כך מלשון "פור" – גורל. המן טעה לחשוב שהמציאות מתגלגלת באופן מקרי; אין השגחה א-לוהית, או במילים אחרות: אל תחפשו צדק כי אין צדק בעולם.
בעולם כזה אין בעיה לקבוע יום מקרי להשמיד את ה"יהודים" – את אלה שמעיזים לחשוב שיש כיוון לחיים (ו"מודים" על כך לאלוקים).
בכל דור ודור ישנם שמדמיינים שהעולם הזה הוא אקראי, לכן הם גם חוששים מאד מהמתרחש – לפני שלש שנים הייתה מגפת הקורונה; לפני שנה מריבות בתוך המדינה; השנה השביעי באוקטובר – מי יודע מה יקרה בשנה הבאה? אנשים כאלה על פי רוב הם מיואשים ומשתתפים במשתה הייאוש של אחשוורוש כי "מדינת ישראל כבר הפסידה בשביעי באוקטובר"; הם גם מאד כעסניים כדוגמת המן ש"מתמלא חימה" שהמציאות לא מתגלגלת לפי תוכניותיו – כך הם מלאי מרירות על כך שהחמאס וחיזבאללה משבשים להם את חלום "מזרח התיכון החדש".
הצאצאים של מרדכי ואסתר לעומת "יושבים בשער המלך", הם לא מתיימרים לדעת בדיוק מה יקרה; הם עושים ככל יכולתם ברגע הנתון, ומוכנים להקריב כל מה שיידרש. הם שמחים בפורים תשפ"ד מפני שהם יודעים בוודאות רק דבר אחד – שיש מלך לעולם הזה, ובסופו של דבר "תשועתם הייתה לנצח ותקוותם לדור ודור".
שבת שלום ופורים שמח