לקראת שבוע השכול האזרחי שחל השבוע, דודו סעדה מארח את פיני רבינוביץ מייסד עמותת 'יקיר לי - יד ולב לשכול האזרחי'.
שכול אזרחי הוא גורלן של משפחות שחוו אובדן ושכול ממחלות ואסונות טראגיים. פיני רבינוביץ שכל את בתו דסי ז"ל שנפטרה ממחלת הסרטן בגיל 19, לפני כמעט 27 שנה: "בתקופת הקורונה גילינו אוצר של כתבים של דסי ז"ל. אנחנו עוסקים בהוצאת ספר חדש של האמרות שלה."
כ-1300 ילדים וצעירים נפטרים מדי שנה. כל נפטר משאיר אחריו משפחה שכולה אבלה וכואבת. בניגוד לשכול לאומי או לנפגעי פעולות איבה, להם יש ארגונים תומכים, יום זיכרון ממלכתי והכרה מוסדית - למשפחות השכול האזרחי אין מענה. 'שכול לא מוכר'. המטרה של 'יקיר לי' היא להעלות מודעות לשכול האזרחי, ולתת תמיכה למשפחות רבות המתקשות לחזור לשגרת החיים ולקשיים שנוצרו עקב האובדן, בהתמודדות יומיומית. בעמותת 'יקיר לי' מציעים טיפולים רגשיים במחיר מסובסד, יש הסדר עם עובדים סוציאליים קליניים. בנוסף משפחות רבות מתמודדות עם קושי כלכלי שנוצר - והם מקבלים תמיכה מאיגוד היועצים לכלכלת המשפחה. עורכי דין מטעם העמותה עוזרים להם בהתנהלות מול הבנקים, וכן הסדירו קבלת מענקים חד פעמיים מהמדינה.
בזמן 'השבעה' המשפחות השכולות מוקפות ומחובקות, וביום שאחרי, מה שנקרא 'היום השמיני' - החוסר והריקנות מורגשים וכואבים יותר. בחצי השנה האחרונה לצערנו נוספו אלפי משפחות ששכלו את יקיריהן במלחמה. התחלנו עם מיזם 'היום השמיני' גם בעיר אופקים בה נהרגו כ - 50 איש במלחמה. אנחנו מכשירים מתנדבים לתמיכה קהילתית והם יוזמים מפגשים, באים לבית המשפחה מזהים את הצרכים ונותנים להם מענה. באים לשמוע, להקשיב ובעיקר לחבק.
קהלת החכם באדם אמר: "טוב ללכת אל בית אבל". פיני משתף: "אני מבקר את המשפחות השכולות, יודע להקשיב להם. מגיע לשבעה, למשפחות של אנשים שאני לא מכיר ואומר להם - אני איבדתי בת, אתם לא לבד בסיפור הזה. נכון שהזמן לא מרפא את הכאב, והשכול ילווה אותנו כל החיים, אבל יש פרספקטיבה - ב"ה יש עוד ילדים בבית, יש עבודה, יש חיים, הקב"ה נתן לנו עולם ומלואו. חשוב לזכור את מי שהלך אבל לבחור בחיים - לחבק את מי שנמצא איתנו".
ביום שלישי הקרוב ר"ח ניסן - היו שותפים אתנו במיזם הדלקת נר זיכרון לשכול האזרחי.