לזכור מי אנחנו

השנה העברית מעוררת מבוכה. את תחילת השנה אנחנו חוגגים בתשרי, בראש השנה. אומנם מיד כשאנחנו מגיעים לחודש ניסן, התורה מספרת לנו כי עכשיו סוף סוף אפשר למנות את החודש הראשון לחודשי השנה. אבל זה לא נגמר בזה, מכיוון שכשאנחנו מתייחסים לשנה שלמה אנחנו סופרים 365 ימים (ורבע יום ליתר דיוק) על פי מהלך השמש, אך 12 חודשי השנה נגמרים כ-11 יום קודם לכן, מכיוון שהם מחושבים על פי הירח (10 ימים, 21 שעות ו-204 חלקים ליתר דיוק). וכדי להשלים את התסבוכת אחת לכמה שנים, מספרים לנו שהשנה התעברה וברוך השם נולד לנו חודש נוסף ושמו בישראל אדר א'. מה פשר העניין הזה, ואיזה סוד הדבר מגלה לנו על עניינו הפנימי של חודש ניסן?

סוד העיבור בגלל קטרוג הלבנה

למעשה הפיצול הזה שבין שנת החמה המונה 365 יום לשנת הלבנה המונה 354 יום נבע מחטא. הגמרא במסכת חולין (ס, ב) מספרת באגדה המפורסמת כי בתחילה נבראו החמה והלבנה שוות בגודלן. הלבנה טענה שאי אפשר ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד, ועל כן הקב"ה אמר לה "לכי ומעטי את עצמך". אפשר להניח באופן פשוט, שאלמלא שהלבנה מיעטה את עצמה – מה שגרם למהלכה להשתנות – הרי ששלטונן של הלבנה והחמה היה שווה, וכשם ששנת חמה אורכת 365 יום, כך גם שנת הלבנה הייתה נמשכת כך.

ואכן כך כתב השל"ה הקדוש והסביר אגב כך מדוע אנחנו אומרים בשנה מעוברת – כמו השנה שעברה עלינו – בתפילת מוסף של ראש חודש שיהיה החודש הזה "לכפרת פשע": "ועתה אודיעך, אם לא היה עניין מיעוט הירח, לא היה עולמים שום עיבור, כי בוודאי אם היו משתמשים בכתר אחד היה סיבובם ומהלכם שווה. ועתה שנתפרדו אז אין מהלכם וסיבובם שווה, וצריכין לעשות שבע עיבורים במחזור, כדי להשוות שנות הלבנה דהיינו י"ב חודשי השנה, שיבוא בשנה לשנת החמה שהיא שס"ה יום, כדי שיבוא פסח בחודש האביב, וסוכות בשעתו בזמן האסיף. נמצאו העיבורין שבאו מכוח הקטרוג, הם גרמו שנתהוו קטרוג שלמטה המביא לידי חטא, על כן בשנת העיבור ראוי ביותר לתשובה" (השל"ה הקדוש, שמות, שובבי"ם ת"ת א).

לקיטרוג הלבנה ולעונשה יש משמעות עמוקה, שהרי אנו חוזרים מדי חודש בחודשו בברכת הלבנה לתפילה ולתקווה שהיא תתחדש להיות כאור החמה. "ויהי רצון מלפניך ה' אלוקיי ואלוקי אבותיי למלאות פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט. ויהי אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית כמו שהייתה קודם מיעוטה. שנאמר 'את שני המאורות הגדולים'". ואכן אנו מובטחים מפי הנביא ישעיהו (ל, כו) כי כך אכן יהיה.

מה כל כך חשוב בעניין זה? מרן הרב זצ"ל מסביר כי המשמעות של חטא הארץ וחטא הלבנה הוא הפיכת החטא לאפשרות קיימת: "בהעלאת העולם מעמק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, מה שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו" (ישראל ותחייתו, י). לפני שהארץ חטאה והלבנה לקתה, כלומר ממד המקום נפל וממד הזמן הוקטן, החטא כלל לא היה עלול להיות במציאות (עיין עוד בפנקסי הראי"ה, ח"ג, ליקוטים מכת"י הראי"ה, כט). לא משום שלא הייתה בחירה, אלא משום שלא היה שום סיבה לפסוע בכיוון. האידיאל העולמי של העולם הלך לבטח.

כשאנו מתפללים לתיקון קטרוג הלבנה, המשמעות היא שאיננו מצפים רק לסליחה ומחילה על כל עוונותינו. אנחנו לא מעוניינים רק בתיקון החטא. הרצון הכמוס בשאיפת כנסת ישראל הוא תיקון הרבה יותר יסודי: אנחנו מעוניינים שהחטא כלל לא יהיה אופציה במציאות. שלא תעלה על הדעת האפשרות לחטוא, שלא תהיה שום סיבה לחשוב בכיוון של סטייה מהדרך הישר. אך מכאן עולה השאלה באופן ברור: אם קודם שחטאה הארץ והלבנה קטרגה לא הייתה אפשרות לחטא, מה גרם לחטאים הללו?

אפשרות החטא בגלל שכחת האני

בפסקה נפלאה מסביר מרן הרב כי שורש הטעות היה שכחה, שכחת האני העצמי: "ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו... קטרגה הירח, איבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה, וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל" (שמונה קבצים, קובץ ג, כד).

הרב קובע כי הכרת האני - שעליו הפסיכולוגיה המודרנית מדברת באריכות כה רבה - תלויה בקדושה ובטהרה, ובמידה שבה אור הרצון האלוקי השופע במציאות ("הגבורה העליונה") מפעם בליבו של האדם. מדוע? משום שבפנימיות העולם, זורם ושוצף הרצון האלוקי האין־סופי. המגמה האלוקית המובילה את כל המציאות. אלא שרצון זה איננו יכול להקים עולם בלי שום תיווך. אורו בהיר ומופשט מדי. לשם כך ניתנה התורה, אשר מתווכת ומורה בפרוטרוט מהו רצון הבורא. אלא שגם תיווך זה של התורה לא די בו לכל העולם, שהרי אומות העולם לא יכלו להסכים לקבלת התורה. גם לאורה של תורה יש צורך אם כן בתיווך, וזה נעשה על ידי אורם של ישראל, כנסת ישראל שהיא אור לגויים ולבריאה כולה (שערי קדושה ח"ג).

ממילא מובן כי הדרך שבה האדם יוכל להכיר את האני שלו היא על ידי התבוננות פנימה, באור הנשמה היונקת מנשמת כלל האומה שבכנסת ישראל, ועוד יותר פנימה באות מהתורה שנפשו נחצבה משם, עד שהוא יכיר ברצון האלוקי שהחליט כי בלעדי קיומו הפרטי אין לעולם אפשרות להתקדם (עו"ר ח"ב, ווידוי ליום כיפור, אלוקיי עד שלא נוצרתי).

הלבנה, שטענה כי לא ייתכן ששני מלכים ישמשו בכתר אחד, השתמשה בטענה נכונה לכאורה. הרי הקב"ה בעצמו השתמש ביסוד זה ועיכב את מלכות שאול על ידי כמה נשים דברניות כמה דקות, רק משום שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה (ברכות מח, ב). מדוע אם כן נענשה הלבנה? משום שהיא התבוננה החוצה. בדיבור ובטענה שנבעה מתוך מחשבה הקשורה לתפקידו של הבורא ולא לתפקיד שלה, היא שכחה את האני העצמי שלה. הלבנה פזלה החוצה והתחילה להתחשבן. היא איבדה את התמימות. אם היא הייתה שמחה בתפקידה מתוך קישור וחיבור לרצון האלוקי המפכה בה ויוצר למעשה את רצונה ("משביע לכל חי רצון"), היא הייתה סובבת את העולם בשמחה ובאופן תמים ומיידי בלא שאלה – שהרי כך רצונה העצמי היה מורה לה. אולם מכיוון שהיא שכחה את עצמיותה היא איבדה את אורה העצמי, ומאז היא נזקקת לאור השמש, לחמה, שמעולם לא שכחה את עצמיותה.

להצמיד את ישראל לתורה ואת הלבנה לחמה

המשל המציאותי מדויק להפליא, מכיוון שהתורה נמשלה לחמה (מדרש תהילים מזמור יז) וישראל ללבנה. אורם של ישראל הומעט בחטא האדם הראשון, בחטאי אבותינו ובחטאנו. שכחנו את עצמיותנו. איבדנו את אורנו העצמי, ועל כן כדי להיזכר באני שלנו אנו זקוקים להיצמד לאור התורה, להצמיד את אור הלבנה לאור החמה.

חודש ניסן הוא, אם כן, החודש הראשון לחודשי השנה, משום שהוא מנכיח את העובדה שעלינו להצמיד את אור הלבנה, את הרצון שלנו שקיבל ביטוי לראשונה ביציאה ממצרים ובהפיכתנו לעם, לאורה של התורה, של החמה, שניתן כבר בתשרי, בתחילת הבריאה (עי' ראש השנה כז, א; רמב"ן נח, ח, ד) כדי להכיר את עצמנו באמת.

בימים אלו אנו נדרשים ביתר שאת להכיר את עצמיותנו. המכה הגדולה שקיבלנו בשמחת תורה לא נולדה אלא מתוך שכחת האני הישראלי. האני שדבק באלוקיו, במסורתו, בעוצמתו ובהיותו גביר לממלכות. בניסן השנה נתפלל ביתר שאת שנזכה לירושלים הבנויה, שלא תיבנה אלא כשנצא משכחת גלות האני במהרה בימינו.

הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות, וראש פרויקט 'רבנן דאגדתא'

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

***