אנו מביאים כאן את סיפורו של מחקר אותו ביצע ארגון השמאל הקיצוני 'קשב' אודות הימין הישראלי, ראשיו ותנועותיו. מארגון 'קשב' נמסר לכתב ערוץ 7 כי את מסקנות המחקר העבירו אנשי הארגון לידיעת אנשי שלטון שונים.
בעבודת מחקר זו ניתוח סיכון הקיים לטענתם כותביה למדינת ישראל מהימין הישראלי. העבודה בוצעה בעבור האיחוד האירופי בימים שקדמו לאירועי הלחימה הנוכחיים, המתרחשים מזה שלוש שנים.
בעבודת המחקר מבקשים כותביו לקבוע כי הימין הישראלי שולל את הלגיטימיציה של ממשלת ישראל והחלטותיה ומערכת המשפט הישראלי ופסיקותיה.
המחקר קובע עוד כי אנשי הימין, תחת שרביטם של תושבי המאחזים רואים כיעד מהותי התנכלויות אלימות כלפי ערבים שלווים. המחקר, שכאמור נועד לידיים אירופיות מפרט את שמות פעילי יש"ע עד לרמת מקום מגוריהם ועברם הפוליטי והצבאי. בבקשם להגביר את תחושת האיום הנובעת המימין הישראלי, מתארים מחברי המחקר את הקשר ההולך ומתהדק בין אנשי הימין לקהילות החרדיות ולרבניהן.
במחקר ניתן להבחין בדירוג אותו מבצעים כותביו בין דרגות שונות בין אנשי הימין. קיימים אותם המכונים במחקר "אולטרא קיצוניים" שתפיסתם מתאפיינת ב"תפיסה שיש הבדל מהותי בין יהודים לערבים וקבלת העיקרון שיש לגיטימציה להרוג ערבים ולנקוט טרור יהודי", לעומת קבוצה זו ממקמים מחברי המחקר את אנשי גוש אמונים כקבוצה השנייה בקיצוניותה ביש"ע. במחקר נכתב כי מנהיגה הרוחני של הקבוצה הוא הרב ישראל אריאל ואמנם אין מדובר בקבוצה אלימה "במובן המקובל של המילה, אך מאפיינת את גישתם התעלמות טוטאלית מהמציאות הסובבת ו'הליכה עד הסוף' עם רעיונותיהם". בקבוצה זו כלולים מנהיגים כיהודה עציון פרופסור, הלל וייס, מוטי קרפל, דניאלה וייס, הרב דרוקמן, הרב זלמן מלמד, בני קצובר אורית סטרוק ואישים רבים נוספים.
בהמשך הנאמר במחקר נערך ניתוח "מסוכנותם" של המשתייכים לקבוצות הפחות קיצוניות, אלה הפרגמטים שאין בין תפיסותיהם "האידיאולוגיות הפונדמנטליסטיות" לתפיסת הקיצוניים יותר דבר לבד מהבנתם כי על מנת להגשים את מטרותיהם עליהם להישאר מחוברים לשאר עם ישראל ועל כן הם רואים כיעד קדוש את משימתם "להתנחל בלבבות". ה"מחקר" ממקם את מועצת יש"ע בקבוצה זו.
במחקר מופיע גם ניתוחה של הקבוצה הרביעית, הלא היא קבוצת "המתונים" בה כלולים אנשי מימד בהנהגת הרב עמיטל, הרואים אפשרות של ניגוד בין ארץ ישראל לעם ישראל ותורת ישראל. כותבי המחקר מפרטים כי קבוצה זו רואה בפלסטינאים בני אדם ומבקרים מוסרית הריגת ערבים, וכן אנשיה "מוכנים להודות בצורה גלויה ומלאה שהאופוריה והאמונה שאחרי 67' על התקרבות הגאולה היו מוגזמים".
במועצת יש"ע רואים אנשי השמאל הקיצוני כותבי המחקר האמור כ"מטרייה לגיטימית לארגונים מפוקפקים". בין הארגונים המכונים מפוקפקים כלולים 'זו ארצנו', דור ההמשך, נשים בירוק, ערוץ 7 וארגונים אחרים.
בהתייחסם למגזר החרדי מציינים מחברי המחקר את חסידי חב"ד, פעילי ש"ס וארגונים נוספים אולם דגש מיוחד הושם על חסידי ברסלב. באשר לישיבת 'שובו בנים' נכתב כי "נפגשים בה כמה אלמנטים מסוכנים"..."חלק מהתלמידים הם בוגרי צבא בעלי יכולת מבצעית...חלק בעלי רקע עברייני ואנשים בעלי אישיות אנרכסטית ללא שום מורא מפני החוק והשלטון".
בהמשכם של הדברים קובעים המחברים כי אנשי ישיבת 'שובו בנים'"נוהגים לצאת לקברי צדיקים בכפרים ערביים ולבצע הילולות רעשניות באמצע הלילה ולהשמיע קריאות שיטנה נגד ערבים". כדוגמא מספר תחקירן של ארגון 'קשב' על שסופר לו כי אנשי ברסלב עלו עם ברוך מרזל לקברו של ברוך מרזל "לקבר גולדשטיין ורקדו עליו בלילה בשירה אדירה ובאקסטזה". המחברים לא ציינו שקבר גולדשטיין אינו מצוי כלל בכפר ערבי אלא בקרית ארבע.
את מוקד הבעייתיות בישובי יש"ע רואים מחברי ה"מחקר" בישובים שסביב שכם, אותם הם מכנים 'משולש הברזל', בישובים אלו, כך נכתב, "יש התגרויות ויחס אלים כלפי ערבים". כותבי המחקר אינם פוסחים בפרק זה על פירוט ראשי הישובים אלון מורה, איתמר, יצהר והר ברכה, כשהם פורטים את עיסוקיהם ועברם.
בפרק המוקדש ליהודי חברון נקבע בכותרת כי שם קיים "ויתור על אכיפת החוק". בתוככי הפרק נכתב כי רבני חברון "מסוגלים להצית את התבערה"... "המכנה המשותף לכל מתנחלי חברון מתבטא בשנאת ערבים וברצון לפגוע בהם". עוד נכתב כי "תקריות של שבירת זגוגיות ובהיק לרכוש ערבי הם אירועים של יום יום. במקרים רבים צה"ל והמשטרה אינם מתערבים וחוששים מעימות חזיתי עם המתנחלים". העקרון לפיו יהודי חברון אשמים באווירה המתוחה בעיר נמשכת לכל אורך הפרק העוסק בעיר וקובע כי "מעדויות שאספו ארגוני זכויות אדם כמו בצלם וכו עולה תמונה קשה מאוד של שגרת פעולות אלימות של אנשי הישוב היהודי בחברון וסביבותיה כנגד ערבים".
איזכורים לא מבוטלים מופיעים גם באשר לישיבת קבר יוסף, שתלמידיה מכונים "חמומי מוח".
פרק נרחב ב"מחקר" עוסק בחומרי ההסברה והעלונים המופצים בין חוגי הימין בישראל. כחמור ביותר רואים הכותבים את לוח העבודה לעבודה עברית בלבד המופיע בביטאון 'לכתחילה'.
מהלך בלתי לגיטימי, כך רואים כותבי המחקר את נסיונותיו של אל"מ משה לשם לעודד היערכות הישובים למגננה בפני התפרעויות ערביות. נזכיר כי הדברים נכתבו זמן קצר בטרם פרצה הלחימה הנוכחית ברחבי יש"ע.
לקראת סיומו של המחקר נכתב כי אנו צפויים "למעשי פרובוקציה של מתנחלים בכוונה לגרום להסלמה ולהבערת השטח במטרה להצית אש שתגרור את הצבא והממשלה לנקיטת צעדים קשים נגד פלסטינים". כמו כן מופיעות המלצות להתמודדות עם ה"סכנה" המסתמנת מהימין הישראלי, בראשן "להתייחס בכובד ראש לא רק לקבוצות בעלות פוטנציאל גבוה של נפיצות... אלא גם כלפי קבוצות המחזיקות ברעיונות משיחיים כמו שחזור עבוטדת המקדש וחידוש עבודת הסנהדרין...". כמו כן ממומלץ לחדול את תמיכת המדינה בגופים "כמו ישיבת קבר יוסף ומכון המקדש". ואת התמיכה בגופים כמועצת יש"ע להתנות בהתנערותם מהקבוצות הקיצוניות. כמו כן ממליצים ה"חוקרים" לקיים "שיתוף גורמים בינלאומיים בריבונות על המקומות הקדושים בירושלים", וכמובן, לפנות "נקודות ישוב המסכנות את שלום האזור". (ש)
בעבודת מחקר זו ניתוח סיכון הקיים לטענתם כותביה למדינת ישראל מהימין הישראלי. העבודה בוצעה בעבור האיחוד האירופי בימים שקדמו לאירועי הלחימה הנוכחיים, המתרחשים מזה שלוש שנים.
בעבודת המחקר מבקשים כותביו לקבוע כי הימין הישראלי שולל את הלגיטימיציה של ממשלת ישראל והחלטותיה ומערכת המשפט הישראלי ופסיקותיה.
המחקר קובע עוד כי אנשי הימין, תחת שרביטם של תושבי המאחזים רואים כיעד מהותי התנכלויות אלימות כלפי ערבים שלווים. המחקר, שכאמור נועד לידיים אירופיות מפרט את שמות פעילי יש"ע עד לרמת מקום מגוריהם ועברם הפוליטי והצבאי. בבקשם להגביר את תחושת האיום הנובעת המימין הישראלי, מתארים מחברי המחקר את הקשר ההולך ומתהדק בין אנשי הימין לקהילות החרדיות ולרבניהן.
במחקר ניתן להבחין בדירוג אותו מבצעים כותביו בין דרגות שונות בין אנשי הימין. קיימים אותם המכונים במחקר "אולטרא קיצוניים" שתפיסתם מתאפיינת ב"תפיסה שיש הבדל מהותי בין יהודים לערבים וקבלת העיקרון שיש לגיטימציה להרוג ערבים ולנקוט טרור יהודי", לעומת קבוצה זו ממקמים מחברי המחקר את אנשי גוש אמונים כקבוצה השנייה בקיצוניותה ביש"ע. במחקר נכתב כי מנהיגה הרוחני של הקבוצה הוא הרב ישראל אריאל ואמנם אין מדובר בקבוצה אלימה "במובן המקובל של המילה, אך מאפיינת את גישתם התעלמות טוטאלית מהמציאות הסובבת ו'הליכה עד הסוף' עם רעיונותיהם". בקבוצה זו כלולים מנהיגים כיהודה עציון פרופסור, הלל וייס, מוטי קרפל, דניאלה וייס, הרב דרוקמן, הרב זלמן מלמד, בני קצובר אורית סטרוק ואישים רבים נוספים.
בהמשך הנאמר במחקר נערך ניתוח "מסוכנותם" של המשתייכים לקבוצות הפחות קיצוניות, אלה הפרגמטים שאין בין תפיסותיהם "האידיאולוגיות הפונדמנטליסטיות" לתפיסת הקיצוניים יותר דבר לבד מהבנתם כי על מנת להגשים את מטרותיהם עליהם להישאר מחוברים לשאר עם ישראל ועל כן הם רואים כיעד קדוש את משימתם "להתנחל בלבבות". ה"מחקר" ממקם את מועצת יש"ע בקבוצה זו.
במחקר מופיע גם ניתוחה של הקבוצה הרביעית, הלא היא קבוצת "המתונים" בה כלולים אנשי מימד בהנהגת הרב עמיטל, הרואים אפשרות של ניגוד בין ארץ ישראל לעם ישראל ותורת ישראל. כותבי המחקר מפרטים כי קבוצה זו רואה בפלסטינאים בני אדם ומבקרים מוסרית הריגת ערבים, וכן אנשיה "מוכנים להודות בצורה גלויה ומלאה שהאופוריה והאמונה שאחרי 67' על התקרבות הגאולה היו מוגזמים".
במועצת יש"ע רואים אנשי השמאל הקיצוני כותבי המחקר האמור כ"מטרייה לגיטימית לארגונים מפוקפקים". בין הארגונים המכונים מפוקפקים כלולים 'זו ארצנו', דור ההמשך, נשים בירוק, ערוץ 7 וארגונים אחרים.
בהתייחסם למגזר החרדי מציינים מחברי המחקר את חסידי חב"ד, פעילי ש"ס וארגונים נוספים אולם דגש מיוחד הושם על חסידי ברסלב. באשר לישיבת 'שובו בנים' נכתב כי "נפגשים בה כמה אלמנטים מסוכנים"..."חלק מהתלמידים הם בוגרי צבא בעלי יכולת מבצעית...חלק בעלי רקע עברייני ואנשים בעלי אישיות אנרכסטית ללא שום מורא מפני החוק והשלטון".
בהמשכם של הדברים קובעים המחברים כי אנשי ישיבת 'שובו בנים'"נוהגים לצאת לקברי צדיקים בכפרים ערביים ולבצע הילולות רעשניות באמצע הלילה ולהשמיע קריאות שיטנה נגד ערבים". כדוגמא מספר תחקירן של ארגון 'קשב' על שסופר לו כי אנשי ברסלב עלו עם ברוך מרזל לקברו של ברוך מרזל "לקבר גולדשטיין ורקדו עליו בלילה בשירה אדירה ובאקסטזה". המחברים לא ציינו שקבר גולדשטיין אינו מצוי כלל בכפר ערבי אלא בקרית ארבע.
את מוקד הבעייתיות בישובי יש"ע רואים מחברי ה"מחקר" בישובים שסביב שכם, אותם הם מכנים 'משולש הברזל', בישובים אלו, כך נכתב, "יש התגרויות ויחס אלים כלפי ערבים". כותבי המחקר אינם פוסחים בפרק זה על פירוט ראשי הישובים אלון מורה, איתמר, יצהר והר ברכה, כשהם פורטים את עיסוקיהם ועברם.
בפרק המוקדש ליהודי חברון נקבע בכותרת כי שם קיים "ויתור על אכיפת החוק". בתוככי הפרק נכתב כי רבני חברון "מסוגלים להצית את התבערה"... "המכנה המשותף לכל מתנחלי חברון מתבטא בשנאת ערבים וברצון לפגוע בהם". עוד נכתב כי "תקריות של שבירת זגוגיות ובהיק לרכוש ערבי הם אירועים של יום יום. במקרים רבים צה"ל והמשטרה אינם מתערבים וחוששים מעימות חזיתי עם המתנחלים". העקרון לפיו יהודי חברון אשמים באווירה המתוחה בעיר נמשכת לכל אורך הפרק העוסק בעיר וקובע כי "מעדויות שאספו ארגוני זכויות אדם כמו בצלם וכו עולה תמונה קשה מאוד של שגרת פעולות אלימות של אנשי הישוב היהודי בחברון וסביבותיה כנגד ערבים".
איזכורים לא מבוטלים מופיעים גם באשר לישיבת קבר יוסף, שתלמידיה מכונים "חמומי מוח".
פרק נרחב ב"מחקר" עוסק בחומרי ההסברה והעלונים המופצים בין חוגי הימין בישראל. כחמור ביותר רואים הכותבים את לוח העבודה לעבודה עברית בלבד המופיע בביטאון 'לכתחילה'.
מהלך בלתי לגיטימי, כך רואים כותבי המחקר את נסיונותיו של אל"מ משה לשם לעודד היערכות הישובים למגננה בפני התפרעויות ערביות. נזכיר כי הדברים נכתבו זמן קצר בטרם פרצה הלחימה הנוכחית ברחבי יש"ע.
לקראת סיומו של המחקר נכתב כי אנו צפויים "למעשי פרובוקציה של מתנחלים בכוונה לגרום להסלמה ולהבערת השטח במטרה להצית אש שתגרור את הצבא והממשלה לנקיטת צעדים קשים נגד פלסטינים". כמו כן מופיעות המלצות להתמודדות עם ה"סכנה" המסתמנת מהימין הישראלי, בראשן "להתייחס בכובד ראש לא רק לקבוצות בעלות פוטנציאל גבוה של נפיצות... אלא גם כלפי קבוצות המחזיקות ברעיונות משיחיים כמו שחזור עבוטדת המקדש וחידוש עבודת הסנהדרין...". כמו כן ממומלץ לחדול את תמיכת המדינה בגופים "כמו ישיבת קבר יוסף ומכון המקדש". ואת התמיכה בגופים כמועצת יש"ע להתנות בהתנערותם מהקבוצות הקיצוניות. כמו כן ממליצים ה"חוקרים" לקיים "שיתוף גורמים בינלאומיים בריבונות על המקומות הקדושים בירושלים", וכמובן, לפנות "נקודות ישוב המסכנות את שלום האזור". (ש)