בבית העלמין בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים הובא הערב (ראשון) למנוחות הנער בנימין אחימאיר הי"ד שנרצח בידי מחבלים ביום שישי.
הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו ספד: "ריבונו של עולם, בקש עבדיך, ראה את בניך, זו לא הפעם ראשונה שאנחנו נפגשים כאן אל מול נרצחים שרק מבקשים לכונן את עפרה של הארץ. אני רואה את הפנים התמימות והטובות ואומר ריבונו של עולם אלה ילדיך".
הרב זעק: "אנא ריבונו של עולם, עשה למען בניך, עשה למען עמך, עשה למען ארצך, עשה למען אלו שמבקשים אבל נהרגים על קידוש שמך, הם מבקשים שתבקש את הצאן, עמוד לנו בשעה קשה וכואבת זו, תמשיך להראות לנו טובות".
הרב אורי צוקר, מחנכו של בנימין בישיבת 'לב חדש' בשילה, ספד בבכי: "נפלת לפני בני עוולה. כולנו רוצים 'אל נקמות השם' מהרוצחים והחברים שלהם. אבל כ'נפול בפני בני עוולה' זה כף הדמיון, רק נדמה לנו שהוא נפל בפני בני עוולה, הוא לא נפל לפני בני עוולה. מי שלוקח נשמות זה לא ערבים, זה רק אחד, רק השם יתברך לוקח נשמות".
הרב צוקר הוסיף: "את השושנה הזאת רק השם יתברך לקח עם פינצטה ובחר בשבילו את המוות הכי נאצל והכי גבוה. עכשיו בעולם יש חלל, היהודי הזה רצה להיות שליח של השם יתברך, בחווה, בישיבה. הוא לא נשאר בישיבה כי צריך לסיים בגרויות, הוא רצה ללמוד תורה".
הסבתא דבורה זווארץ ספדה: "ביני המתוק שלנו, הנכד החייכן, המצחיק וטוב הלב שלנו, אנחנו לא מאמינים שהחוויות והשיחות שלנו איתך ישארו רק בזיכרון. אומרים שאתה נער, ילד, היית ענק, הלב של המשפחה, עם ישראל איבד אותך".
מרים, אימו של בנימין ספדה: "בחרת את הלב התמים, להיות קרבן ציבור בשביל כולנו, עולה תמימה שעולה כולה אליך לכפר עלינו. כמה לב היית ביני, תמיד חשבת על אחרים, תמיד לקחת את כולם בחשבון, דאגת לא להעליב אף אחד, אפילו לא בצחוק".
אחיו של בנימין אבינועם ספד: "ביני אח שלי האהוב והמתוק. תמיד היית הרוח החיה בבית, מי שעוזר לכולם ומאחד את כולם. תמיד היית רוצה שנטייל איתך ואני כמו טיפש לא היה לי זמן לזה, אני מצטער ביני. תמיד היית עוזר לי".
בין בנימין למחבל הרוצח התנהל מאבק ממושך וחלק מפרטי הלבוש של אחימאיר היו מפוזרים ליד גופתו. בין סימני האלימות הקשים שהתגלו על הגופה היו גם פגיעות מכלי תקיפה קר.
אליהו ליבמן, אשר בנו חטוף בעזה, היה שותף באיתור הגופה. "מדובר ברצח אכזרי ביותר", סיפר. "רחפן של הצבא זיהה משהו חריג, שלח נקודת ציון שהגיעה אלינו, היינו בקרבת מקום בסריקות הלכנו לחפש בנקודה שקיבלנו ולצערנו מצאנו את הנער. זה היה ממש קרוב לנקודה משם בנימין הי"ד יצא. היה מראה מזעזע ביותר. הוא נסקל והייתה אבן גדולה מלאה בדם. שלושה מטרים ליד היתה סכין עם דם ועוד אבן עם דם, והפלאפון שלו היה ליד שבור ומנופץ. ממש אכזריות. זירה קשה ביותר".
מחנכו, אורי צוקר, ספד לו בראיון לערוץ 7, ואמר כי "בנימין חי גודל. הוא הלך לחווה לא כדי לכייף, גם אם זה נעים וכיף, מה שחשוב היה לו הוא התחושה שהוא הולך לעשות משהו למען עם ישראל, לשמור על ארץ ישראל ולתת את עצמו בשביל ארץ ישראל".
"ממש לפני שיצאנו לחופשת פסח הייתה לנו שיחה איך משלבים נכון את החווה בישיבה, והאמירה של בנימין הייתה שהוא לא רוצה לעזוב את הישיבה", הוסיף והדגיש כי בעוד כולנו חיים את שגרת חיינו, בין בלימודים ובין בעבודה, כחלק מהמחויבות, תלמידו לא רצה חיים שכאלה. "כשהוא היה בישיבה זה היה כי הוא הבין שזה נכון חשוב לו ולשליחות שלו למען עם ישראל. הוא הבין שלנוכחות שלו בחווה קשורה לקשר שלו לתורה".
"נדיר לראות מישהו שלוקח אחריות לא רק על עצמו אלא גם על דברים גדולים, על עם ישראל וארץ ישראל וגם לימוד התורה שלו מוכוון לעניינים האלה. זו נקודה ששוזרת את חייו. אנחנו כעת בימים מרוממים ומתחילת המלחמה הזו אנחנו רואים איך נקודות פנימיות ועמוקות בעם ישראל הולכות ומתגלות בימים האלה. מדובר בכוונות חדשות לברכת 'שלא עשני גוי'. אנחנו מגלים מחדש מה זה להיות יהודי, לראות ביום שישי ובשבת מאות ואולי אלפי אנשים מגיעים מכל הארץ כדי לעזור ולחפש. כולם נמצאים בימים של גודל ובנימין מחבר אותנו לנקודה הזו באופן הרבה יותר עמוק. לדעת שאני לא נמצא כאן בשביל עצמי ויש משהו גדול, יש את עם ישראל שיש לו שליחות בעולם, יש את ה' יתברך וכולנו שליחים שלו וללכת על העניין הזה מתוך גודל", הוסיף המחנך.
"אני מדבר עם התלמידים בצורה מאוד פתוחה, בעיקר על האור שיש בהם, וכשדיברתי עם בנימין על החווה, היה ברור לשנינו שאנחנו לא מדברים על כן או לא בגרויות ברמה האישית, אלא על איפה מצליחים ללכת עם השליחות למקום גדול יותר", דברי צוקר.