משפחת די
משפחת דיצילום: יעקוב סיגל

ליל הסדר קרוי גם ליל שימורים, כלומר לילה של שמירה והגנה. מוצאי שבת 14 באפריל, אור לו' בניסן, היה ליל השימורים שלנו, כשישראל הותקפה בכ-300 טילים וכטב"מים מאיראן ואיש לא נהרג.

בליל הסדר שעבר הסבתי לשולחן עם אשתי לוסי, עם חמשת ילדינו ועם הוריי, וכשהגענו בהגדה ל"והיא שעמדה" שרנו אותו בלחן של יונתן רזאל. זוהי מנגינה מעוררת-לב, ואני זוכר איך הציפה אותי הרגשה של שמחה ושל אחדות שלא חוויתי עד אז כמותה. לא שיערתי שכעבור יממה וחצי אעמוד באתר הפיגוע שבו נרצחו אשתי ושתי בנותיי, רינה ומאיה. בשתי ההלוויות, של מאיה ורינה ולאחריהן של לוסי, שרנו את "והיא שעמדה". כך גם בשלושים, וכך נעשה שוב אצל קבריהן ביום השנה הראשון.

המפרשים שואלים שאלה מתבקשת: מי זאת אותה "היא" שהשיר מציין? מיהי אשר עמדה לאבותינו ולנו לאורך אלפי שנים, ובזכותה הקב"ה הציל אותנו מאלה שעמדו לכלותנו – ושרדנו? תשובות רבות מוצעות.

מועמדת אחת, מתבקשת, היא אמונתנו בה'. זהו הסברו של הרב בנימין דוד הורוביץ, שפעל בוורשה במאה ה-19. אמונתנו האיתנה בבורא ובתוכניתו הנצחית לעולם היא שליוותה אותנו במסענו הארוך ונסכה בנו את הכוח לעמוד ברדיפות נוראות ובגזרות שמד. לי ולשלושת ילדיי הנשארים, האמונה שלקב"ה יש תוכנית – גם אם זו תוכנית שעלולה להיראות לנו בשלב מסוים אכזרית – היא שעמדה לנו לאורך השנה האחרונה ואפשרה לנו לצלוח אותה.

התורה היא מועמדת נוספת לתפקיד ה"היא". זו הצעתו של הרב טבל'ה בונדי (פרנקפורט, המאה ה-19, בעל הגדת 'מערכת היידנהיים'). לוּ היו מדענים חוקרים מהו המכנה המשותף לכל דורות היהודים ששרדו לאורך אלפי שנים, הם היו מוצאים שהמשותף אינו עושר, השפעה וכוח; שהרי לדורות רבים במקומות רבים לא היה אף לא אחד מן השלושה. המכנה המשותף היחיד הוא התורה והמצוות, ובמיוחד המחזור היומי, השבועי והשנתי של חיי התורה – שלי ולמשפחתי היה ממש "מתנה מאלוהים" השנה.

אבל האמונה והתורה הן עניינים רוחניים ועיוניים, ורבים מהמפרשים פונים למסלול אחר: אל המחויבות הרגשית. החיד"א, רבי חיים דוד אזולאי (ירושלים, המאה ה-18) הציע את התפילה. היא שהגנה עלינו. אמרו חז"ל במסכת ברכות, "אין עמידה אלא תפילה" – ואני מוצא נחמה ב"תפילת עמידה" שאני אומר שלוש פעמים ביום. הברכה הראשונה בה היא "מגן אברהם": מסתבר שזה עשרות שנים אני מתפלל, באומרי ברכה זו, שה' יגן עליי, על משפחתי, על חבריי ועל עמי. אבל מה קורה כשהוא אינו מגן? הברכה הבאה בתפילת העמידה היא "מחייה המתים". נמצאנו למדים מסדר הברכות עצמו כי איננו יכולים להאמין באל צייתן, שתמיד מגן עלינו כבקשתנו – בלי להאמין שיש לו תוכנית גדולה, שאנו לא נבין עד העולם הבא.

מדרש חז"ל (דברים רבה, ואתחנן ב, כג) נוקט גישה דומה לזו של החיד"א, ומונה בין הכוחות המגינים על שרידתנו את רגשות הכאב והתשובה. אכן, לאסוננו, בשמחת תורה האחרון הרגשנו כיצד כאב הרדיפות נגדנו יכול ללכד אותנו, ולהכריח אותנו להתבונן פנימה – ובכך לחזק את סיכויי ההישרדות שלנו.

לצד השכל והרגש, יש ערוץ שלישי של הצעות לגבי זהות זו ש"עמדה" לעם ישראל: ערוץ המעשים. הרב צבי אלימלך שפירא (מונקטש, המאה ה-19) הסביר שהתעקשותנו המתמדת ללבוש בגדים המציינים אותנו כיהודים (כגון, כיום, כיפה וכיסוי ראש) והמוסר המיני הקפדני שלנו הם שמנעו מאיתנו להתבולל. מדרש חז"ל (ויקרא רבה לב, ה) מונה התנהגויות נוספות שהגנו עלינו לאורך הדורות, ביניהן השמירה על הלשון העברית ועל השמות היהודיים.

סבורני שכל הדברים שהוזכרו היו חיוניים להישרדות עם ישראל לאורך הדורות, אבל יש גורם כללי אחד שנראה לי מכריע, והוא אשר הזכירו חז"ל בגמרא במסכת סוטה (יא ע"ב). חז"ל אומרים שבזכות מעשיהן של נשים צדקניות יצאנו ממצרים. כשאני חושב על שלל מעשי החסד שעשתה לוסי (ביניהם ארגון לימוד נשים, ביקורים אצל אימהות חדשות, בישול ארוחות למי שזקוק לכך, בישול לחיילים שהוצבו באזורנו ועוד); על מאמציה של מאיה לקבץ חברים ללימוד תורה ולבניית הקהילה; ועל מסירותה של רינה לגרום לכל האנשים סביבה להרגיש חלק משלם הגדול ממנו – אני יודע שעם ישראל יוסיף ויחיה.

המחויבות והאהבה של הנשים היהודיות לאורך הדורות היא שנטעה בעם ישראל כוח, חוסן ונחישות. מכאן המילה "והיא". אולי זו הייתה כוונת המחבר: והיא, האישה היהודייה, שעמדה לאבותינו ולנו. האם, האחות והבת, אשר, באהבתן ובמסירותן, שכנעו אותנו הגברים להמשיך קדימה גם בזמנים קשים. לאחרונה אמר לי מפקד בצה"ל שהמורל בקרב בני המשפחה שנותרו בבית במלחמה הוא אשר אפשר ללוחמים לדבוק במטרה עד לניצחון.

לו תעמוד לנו זכות הנשים היהודיות בכל העולם לשמור על החוסן בזמנים אפלים אלה, ולראות מהרה בימינו בבוא הגאולה – אמן.

הכותב הוא מחנך תושב אפרת. ספרו 'משנים את העולם: תרומתה של היהדות למודרנה' ראה אור לאחרונה בעברית (וכן במהדורה אנגלית מעודכנת) לזכר אשתו לוסי ובנותיו מאיה ורינה שנרצח בידי מחבלים בפסח שעבר.