מרים אחימאיר, אימו של בנימין הי"ד, שנרצח על ידי מחבלים בסוף השבוע שעבר סיפרה לערוץ 7 על דמותו.

"ביני היה ילד פשוט ותמים. ילד שלא הסתדר במסגרות ובלימודים אבל היה לו לב גדול ורחב. עד תחילת השנה הזו הוא עוד קצת חיפש את עצמו ואהב להיות בטבע ובחבר'ה. בשנה הנוכחית הוא התחיל ללמוד בישיבת 'לב חדש' בשילה והרב שלו עבד איתו בצורה מדהימה וליטש את היהלום הזה בהרבה חן וחסד. לאט לאט הוא זיהה מי הוא והתחיל לפרוח", מתארת האם.

היא מוסיפה כי "הוא היה חוזר הביתה בשמחה, בתחושה של שלמות וטוב, ואז כל הכוחות שלו והמידות הטובות שלו יצאו. בתקופה האחרונה הוא התחבר לחוות באזור של שילה ומצא שם המון שמחה ושקט. הוא חיפש את האמת - והאמת נמצאת בשקט. כך הוא הצליח למצוא זמן ללמוד תורה וללמוד בחבורה. היא רצה לעזור לאחרים וההליכה לעבוד בחברה הייתה חלק מזה. הוא גילה עולם של ערכים מזוככים".

החיפושים ארכו שעות ארוכות והמחפשים הסתובבו סביב הנקודה בה נמצאה הגופה בסופו של דבר כמה פעמים. "ככל הנראה המחבלים הרגו אותו מהר מאוד וקרוב לחווה. כל הסיפור של החיפושים - אני מאמינה בלב שלם, שהשם סימא את עיני המחפשים כי הוא רצה מאיתנו 28 שעות של הזדככות, ביטחון, אהבת חינם, צדקה וחסד. זה סחט מאיתנו המון כוחות. לא היה תקדים לסיפור הזה. משהו חדש התעורר פה. במוצאי שבת כשהמדינה יצאה בלי שום פגע מהרוע ששלחו לעברנו - משהו הגן עלינו. אני מאמינה שזה בזכות כל מה שכולם עשו יחד וזה שמר עלינו בצורה מושלמת".

את השבת הקודמת, זו שבמרביתה בנה עוד היה נחשב נעדר, היא בחרה לציין מתוך אמונה. "אפשר היה להיכנס לשבת בדמעות ובבכי ובחרנו לעשות את זה הפוך. היינו יחד הבנות ובחרנו בצד השני. השבת זימנה לנו כאילו חבל דימיוני להיאחז בו. שרנו שירים והיה אוכל והתחננו שנצליח להחזיק בטוב. הניסיון שלי היה להחזיק את השמחה והביטחון שיש מי שמנהל כאן הכל. בסוף הבשורה היתה מרה - אבל הדרך וכל מה שעשינו לא הייתה לחינם".

"כשבאו להודיע לי על מותו, הם הגיעו ותכננו לתחקר אותי, ואז הגיעה מי שסיפרה לי ותיארה את מציאתו וציינה שהוא לא סבל. זה הוריד ממנו אבן, כי אני יודעת שהוא לא חטוף, לא כאוב ושהוא הרוג מלכות. אחר כך הבנו שזה לא היה פשוט בכלל, ושהוא ניהל קרב. הוא עשה מעשה נאצל ונלחם ברוע למען שם השם", מוסיפה מרים.

המסר שלה למנחמיה נוגע בעיקר במערכת היחסים בין הורים לילדים. "בתור אמא, שיצא לי לדבר הרבה, יש להיות עם הילדים שלנו, להכיל אותם, לאהוב, בלי המקום של השיפוט וההערות. כמו שהקב"ה מתנהג איתנו במידת הרחמים - כך אנם אנחנו צריכים לראות את כולם כמו שה' רואה אותנו ולא אחר. אנחנו צריכים להיות שם עבור הילדים שלנו תמיד".