הפרסום בתקשורת הישראלית, לפיו חמאס מסרב לעסקה, הוא מטעה. נכון יותר להגיד ששני הצדדים – ישראל וארגון הטרור חמאס מתבצרים בעמדותיהם ולכן אין התקדמות בעסקה.
כמו כן, חשוב לדייק את הסוגיות המרכזיות שעומדות במחלוקת: היקף האסירים הפלסטינים שישוחררו תמורות החטופים הישראלים; היקף הנסיגה הישראלית מרצועת עזה: וחופש התנועה שיתאפשר בתוך הרצועה.
הסוגיות הללו עומדות בלב המשא ומתן בין ישראל לחמאס ומלמדות על החזון קדימה של כל אחד מהצדדים. בסוגיית היקף האסירים הפלסטינים שדורש חמאס עבור העסקה, פורסמו התנאים הבאים: יחס של 30 אסירים פלסטינים ביחס לכל חטוף ישראלי ו-50 אסירים פלסטינים על כל חיילת ישראלית, כאשר 30 מתוך ה-50 הם אסירי עולם. בעסקה הקודמת היחס עמד על שלושה אסירים פלסטינים על כל חטופ/ה ישראלי. סוגיה זו מלמדת על כך שבחמאס לוחצים לצאת עם הישג משמעותי בסוגיה זו.
היקף הנסיגה הישראלית הוא נושא שגם כן שנוי במחלוקת קשה בין הצדדים. בחמאס דורשים נסיגה מלאה של כוחות צה"ל מהרצועה. הנהגת "תנועת ההתנגדות האסלאמית" שואפת לשוב למציאות שהייתה ברצועה עד ה-6 באוקטובר. ישראל אולי תוכל לתקוף מטרות מהאוויר אבל לא תוכל להחזיק כוחות לוחמים שיבתרו את הרצועה, מסדרון הומניטרי ושליטה בשטח. בישראל מסרבים לתנאי זה שיעמיד במבוכה רבה את השאיפה ל"ניצחון מוחלט" על חמאס, ויאפשר, במוקדם או במאוחר, התאוששות צבאית מהירה של חמאס.
חשוב לזכור שגם החמאס פועל תחת לחצים ומגבלות במשא ומתן. מחבלי חמאס יצאו לטבח ולרצח של ה-7 באוקטובר, במטרה לייצר שינוי עמוק ביחסים בין הרצועה ומדינת ישראל. בחמאס נערכו לתגובה ישראלית לאחר ההתקפה על יישובי העוטף לאחר ה-7 באוקטובר, אך לא בטוח שהם תיארו את היקף הנזק שיגרם לרצועה בעקבות כך. שחרור החטופים הישראלים, במקביל להישארות כוחות צה"ל בשטח הרצועה, לא יאפשר לחמא"ס לצאת עם "תמונת ניצחון" שהיא עדיין מייחלת לה. אם חמא"ס תסכים, אז המחיר ששילם הציבור הפלסטיני ברצועה - הרס רב והרוגים רבים, יהיו לשווא, מנקודת המבט הפלסטינית ברצועה.
סוגיה זו די דומה לסוגיה השלישית, הנוגעת לחופש התנועה ברצועה. אם ישראל תאפשר חזרה לא מבוקרת של הפליטים הפלסטינים לצפון הרצועה, אז תגדל הסבירות שנראה שיגורים בתוך זמן קצר מצפון הרצועה אל יישובי העוטף. לעומת זאת, אם תתקיים עסקה ורק חלק מהפליטים ברצועה יוכלו לחזור אל בתיהם בצפון הרצועה, אז משמעות הדבר שחמאס יאבד את ריבונותו בשטח.
יתר תנאי המשא ומתן הם חשובים אך שוליים יותר ונוגעים לחלוקת השלבים, כמה זמן ימשך כל שלב, ומתי יתחיל תהליך שיקום הרצועה. למרבה הצער, נראה שבעת הנוכחית, עסקת שחרור חטופים היא לא אפשרית, כל עוד בשני הצדדים – בישראל ובחמאס, מבקשים לצאת עם הישג ותמונת ניצחון. בשתי הסוגיות – היקף הנסיגה הישראלית מהרצועה, וחופש התנועה של הפליטים הפלסטינים בתוך הרצועה, יש פערים גדולים למדי בין חמאס לישראל, שבשלב זה אינם ניתנים לגישור. כל פשרה ישראלית בסוגיות אלה, תיתפס ככישלון במלחמה. וכל פשרה של חמאס בעניין זה, תיחשב בציבור הפלסטיני ברצועה, ככניעה לישראל.
כמו כן, המלחמה לא מתקדמת כבר תקופה ממושכת. התרחבות המלחמה לרפיח תקועה בגלל התנגדות אמריקאית והדבר מונע המשך הפעלת לחץ על חמא"ס. אפשר להעריך בזהירות, שגם אם יהיה מבצע צבאי ישראלי ברפיח, אז הנהגת חמאס תמשיך לדבוק בעמדתה. הרי עם/בלי רפיח, החמאס עדיין ישאף לאותה תמונת ניצחון שהוא מייחל לה. ובישראל, הלחץ הציבורי גובר לעסקת שחרור חטופים. הימים הארוכים שהחטופים נמצאים ברצועה וחג החירות הקרב ובא רק מחזקים את השאיפה לשחרורם. ועדיין נראה ששחרורם המיוחל עדיין לא קרוב למימוש.
ההיאחזות של חמאס וישראל ב"תמונת ניצחון" ממשיכה לעכב עסקת שחרור חטופים, ששעון החול שלהם הולך ואוזל. לעת עתה לא נראית באופק "תמונת ניצחון" של חמאס וגם לא של ישראל. להציג בפני הציבור בישראל תמונה לפיה חמאס סירבה לעסקה היא אמירה מטעה ונכון שההנהגה הישראלית תראה גמישות מסוימת מול חמאס, או לחילופין תפעל להגדלת הלחץ על התנועה, למען שחרור החטופים.
הכותב הוא מרצה בתחום הסכסוך הישראלי פלסטיני במכללה האקדמית אשקלון