מחלוקת לשם שמים היא נשמת אפה של היהדות. ללא המחלוקת, אין יצירה והתחדשות, ובלעדיה – כפי שיודע כל מי שפתח אי פעם ספר יהודי כלשהו – ניתן היה למחוק חלק ניכר ממקורותינו, החל מטענתו של אברהם כלפי הקב"ה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", וכלה בכתביהם של אחרוני האחרונים.
אכן, לאורך הדורות היו מחכמי ישראל שלא קבלו את הלגיטימיות של החולקים עליהם ונאבקו בהם קשות. כך למשל, מורה נבוכים הוחרם ואולי אף נשרף בידי מתנגדי הרמב"ם, החסידים הוחרמו בידי המתנגדים, ששרפו את כתביהם בוילנה, והיו גם חסידים רבים שהתנכלו באלימות לחסידיו של ר' נחמן מברסלב.
אולם, דומה שהמציאות הוכיחה את כישלונם של המחרימים ושורפי הכתבים, וקשה לדמיין עד כמה דלה הייתה היהדות ללא הגיוון שהעניקו לה הגותו של הרמב"ם, הדבקות החסידית, וגם חסידי ברסלב המקפצים בצמתים.
השלב הראשון במאבק בבעל המחלוקת, היה תמיד הצגתו כמי שמעמיד בסכנה את היהדות, שולח יד בקדשי ישראל ומזלזל בהלכה ובמסורת הדורות. משהוגדר היריב ככזה, הרי שאין כל מקום לנהל עמו דיון הלכתי או רעיוני, שכן הוא הוצא מחוץ לגדר, הפך ל"רפורמי", וככזה ניתן להאבק בו בכל הדרכים. כך היה תמיד, וכך קורה גם בעיצומם של הימים הקשים הללו, בהם כולנו מייחלים ומשוועים לאחדות ולקירוב לבבות. ארגז הכלים המסורתי של הרבנים המתייחסים בבריונות לחולקים עליהם, התעשר בשל החיבור – המבורך כשלעצמו – בין המדינה לבין היהדות.
כאשר מינויי הרבנים והדיינים והעסקתם נתונים בידי רשות מרכזית אחת, הרי שמי ששולט בה נהנה מהשפעה כמעט בלתי מוגבלת על פרנסתם של אלו. כפי שהמציאות מוכיחה, שוט המינויים והתעסוקה, הוא כלי יעיל למדי באילופם של רבנים "סוררים" ובמניעת העלאת דעות ופסיקה שאינן נושאות חן בעיני השולטים במערכת. בעיניהם של אלו, כל החולק עליהם, אינו עושה זאת לשם שמים ועליו לתת את הדין על עצמאותו המחשבתית.
לצערי, בימים אלו נחשפתי להיבט מכוער במיוחד של התנהלות בריונית זו. ארגון 'עתים', יחד עם רבני 'בית הלל' וארגון המתגיירים 'עמך עמי', מקדמים יוזמה שתכליתה לחזק את אהבת הגר בחברה הישראלית, באמצעות דרשות ושיעורים שינשאו בבתי הכנסת בשבת שלפני חג השבועות.
אין מדובר ביוזמה פוליטית, וגם לא בניסיון לקדם שינוי במדיניות הגיור, אלא ביוזמה חינוכית שנועדה לחזק את שמירתה של מצווה חשובה ממצוות התורה. למרות זאת, אסר מערך הגיור הממלכתי – שבראשו עומדים רבנים ציוניים מכובדים - על השתתפות אחד הדיינים במיזם, ורבנים אחרים שגילו ענין בהעברת שיעורי תורה בנושא, בקשו שלא יוודע ל"רשויות" שהם מעורבים בענין.
אכן, 'עתים' מפעילה רשת בתי דין אורתודוכסית, שמגיירת אזרחים ישראלים על בסיס גישות הלכתיות מקלות ומציעה פתרון הלכתי לאלפים שאינם יכולים להתגייר במערך הגיור הממלכתי. אולם, האם יש בכך בכדי להצדיק פסילה ואיומים משתמעים בפגיעה בפרנסתם של רבנים? מי יתן והממסד הרבני ישכיל ללכת בדרכם של תלמידי שמאי והלל: "בית שמאי מתירין הצרות לאחים, ובית הלל אוסרים ... אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו" (יבמות, א', ד').
הכותב הוא מנכ"ל ארגון עתים