יצחק גלרנטר
יצחק גלרנטרצילום: באדיבות המשפחה

ירדן פיבקו, בתו של איציק גלרנטר שנחטף לרצועת עזה וגופתו חולצה בסוף השבוע, סיפרה לרדיו 103FM על תחושותיה בעקבות הבשורה הקשה.

"הייתה לנו תקווה מאוד גדולה, דווקא הסיפור של אבא שלי שהיה חשוך לחלוטין בלי טיפת אור או מידע, מול הלא יכולנו להתמודד רק באמונה שכן", פתחה ירדן את דבריה. "הייתה לנו אמונה גדולה מאוד, באמת".

היא ביקשה להודות לכוחות הביטחון על החילוץ. "אנחנו מודים על ההזדמנות להיפרד כמו שצריך. יש בזה נחמה. זו הפעם הראשונה שאני אומרת בוקר טוב מאז 7 באוקטובר, דווקא ביום של הלוויה של אבא שלי, כי זה היה משקל כבד מדי להסתובב איתו ולחיות בו, בחוסר הידיעה הזה".

בהמשך הודתה: "לפחות על גורלו, להתפלל שזה אכן קרה ב־7 באוקטובר, ושהוא לא סבל הרבה כמו שחשבנו מאז שהוא נחטף לשם. מה שיעשה שקט לנשמה של אבא שלי ולנפשות שלנו זה להתפלל שזה מה שקרה, ולקוות שהוא לא סבל הרבה. חוסר הידיעה, יש בו ממש כדי להטריף. אנחנו יוצאים מקבוצה אחת לגורל אחר וקשה מאוד של המדינה, בסוף לכל אחד סיפור וגורל אחר. זה קשה, נמשיך להתפלל חזק מאוד שכולם ישובו אלינו, החיים לשיקום, והנרצחים לקבורה כאן במדינת ישראל". על אביה סיפרה כי הוא היה "אדם חייכן, מצחיק, שנון, עם חוש הומור, אבא הראשון להתייצב, סבא מדהים. עם כמה שהוא היה גבר גבר וחזק וקשוח, עם הבנות שלי הוא היה כמו חמאה. כל הרוך יצא ממנו. הוא היה אחלה בן אדם, חבר טוב, אהב את החיים לגמרי".

עוד המשיכה וסיפרה על התחושות במשפחה: "בתי הגדולה בת 6 והקטנה עוד לא בת שנתיים. מיה שלי, הגדולה, הייתה שותפת לתהליך. אנחנו אומרים את האמת ומספרים את מה שצריך. בהתחלה השתמשנו במינוח של 'לא מוצאים אותו', והאמת היא שהיא זו ששאלה אותי אם יש הבדל בין מישהו שלא מוצאים לבין מישהו חטוף, והחזרתי את השאלה אליה. מה שאומרים זה שהגיעו האנשים הגיבורים שלנו שחיפשו את סבא, ואמרו לנו שסבא לא יחזור, ושמעכשיו התפקיד שלו הוא לשמור עלינו מלמעלה. זה לא פשוט, היא כעסה קצת, ובכי, התחבקנו חזק. היא אמרה לי את זה כמו שרק ילד יכול להגיד את זה - אני לא רוצה שזה יהיה ככה'".