וואו, זה כבר באמת נשמע כאילו אנחנו חיים בתוך פרק בתנ"ך. אתמול, כשהחלו להגיע הידיעות על התרסקות המסוק של הנשיא האיראני, ראיתי שהיו מי שציטטו את הפסוק מספר משלי, שכתב שלמה המלך: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים – רִנָּה".
כשצדיקים אובדים מן העולם אנחנו עצובים, ולצערנו זה קרה הרבה מאז שמחת תורה. אבל להבדיל, הנה הזדמנות לשמוח. כשרשעים נאבדים מן העולם – יש בעולם רינה, שמחה. העולם נקי וטהור יותר, טוב פה יותר בלעדיהם.
אבל ישנו פסוק נוסף, שנקרא בדיוק השבוע, הפסוק האחרון בהפטרה שיקראו בשבת בכל בתי הכנסת: "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹקֵי כָּל בָּשָׂר, הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר?". אנחנו רגילים לשאול "מה יהיה?" ולקבל תשובות מפאנלים של פרשנים במיל' ומומחים.
הפסוק הזה מזכיר לנו שאנחנו לא קובעים בלעדית את העלילה, ועם כל הכבוד למומחים – המציאות מרבה להפתיע. לפעמים, לצערנו, בתסריטים קשים, אבל לפעמים באירועים שמדהימים אותנו לטובה: התקדמות של ההיסטוריה לכיוון חיובי, מהלכים והצלחות שאפילו לא דמיינו.
שנזכה לעוד הרבה בשורות טובות, הרבה מעבר למה שציפינו.