
תקציר פוליטי קצר: בתחילת ימי הממשלה הנוכחית נוצרה יוזמה מעניינת ליצור דיל בין אנשי ש"ס, שנחשבים חזקים בגוף הבוחר של הרבנות הראשית, ובין אנשי הציונות הדתית, שלפני שנה היו חזקים פוליטית הרבה יותר ממצבם הנוכחי.
הספרדים בציונות הדתית לא התלהבו ששוב הציונות הדתית לא תקדם רב ציוני ספרדי אלא אשכנזי אבל היה אפשר לקבל את ההיגיון הפוליטי: השר סמוטריץ' יביא את המועמד האשכנזי, ש"ס יביאו את הספרדי, והם יתמכו זה בזה.
השר סמוטריץ' כינס ועדה מכובדת שתחליט מי המועמד האשכנזי שהוא ידחוף. בסיום התהליך, שהתחיל למעשה הרב דרוקמן זצ"ל, הוחלט לבחור ברב מאיר כהנא שליט"א, רב חשוב לכל הדעות.
אלא שהמציאות התגלגלה ונכון לרגע זה כל הדילים והתת-דילים קרסו מכל כיוון. ש"ס מפולגת בבחירת מועמד מטעמה, וכרגע שני מועמדים שמזוהים איתה יצאו לדרך. זה לא מאפשר לעמוד מול כוח מאוחד שיבטיח את הענקת הקולות הש"סניקיים למועמד הדתי-לאומי.
יתרה מכך, הרב ליאור מנסה להריץ מחדש את הרב מיכה הלוי, משום שגם הוא מבין שהדיל שלשמו התכנסה הוועדה נפל, ויש גם רב ציוני נוסף שלא היה בוועדה ומתכוון כפי הנראה לנסות אף הוא את כוחו במרוץ.
לצד כל אלה, ממש שלא באשמתו, יצא שהרב מאיר כהנא מעורר התנגדות (שלא בצדק) בקרב החרדים.
מאחורי הפרגוד
יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שמשהו מאוד מתבקש צריך לקרות במציאות ברמה האידיאלית אבל אנחנו גם מבינים שצריך לוותר עליו בגלל אילוצים פוליטיים. הסיפור של הרצת הרב שמואל אליהו לתפקיד הרב הראשי הספרדי נראה אחד המקרים שהמציאות הפוליטית והמציאות האידיאלית הצליחו לחבור למפגש מעניין מאוד. הכול נראה מוכן להבשלה באופן שכל מה שנותר הוא בחירה אמיצה.
נתחיל ממפלגת הציונות הדתית. במובנים רבים השר סמוטריץ' צריך להודות לש"ס שבגלל המחלוקת הפנימית שלהם הדיל לא הולך להתממש, שהרי אחד הגורמים המהותיים שבגללם סמוטריץ' לא מצליח להתרומם בסקרים על אף ביצועיו וכישרונותיו הוא האליטיסטיות האשכנזית שדבקה בו (לא בטוח שבצדק).
אם יגיש הרב שמואל אליהו את מועמדותו, וסמוטריץ' ידחוף אותו כמועמד המוסכם של הציונות הדתית ושל עוצמה יהודית, הדבר יכול להיות גורם סמוי אך שובר שוויון כדי ליצור תפנית במעטה האליטיסטי-מגזרי שדבק בשר. החיבור המובהק של הרב שמואל אליהו לציבור המסורתי יעשה רק טוב לסמוטריץ' כתומך ברב אליהו.
אגב, בסיטואציה הנוכחית השר סמוטריץ' אינו חייב להתנער מהמועמד האשכנזי שבחרה הוועדה שלו כדי לתמוך ברב אליהו. הדילים נפלו, זוכרים?
נקפוץ לצד החילוני-פוליטי של המפה. גם כאן יש בגוף הבוחר כוחות ליברליים שבאופן פרדוקסלי מצאו עצמם לאורך שנים כורתים ברית שבשתיקה עם ש"ס בגלל כוחו הרב של אריה דרעי. אלא שהאיש שהיה עד לפני עשור וחצי אחד האנשים החזקים בפוליטיקה הישראלית נחלש באופן מהותי וכיום כוחו של דרעי בפוליטיקה החילונית קרס.
אך מעבר לכך הרב שמואל אליהו, על אף האוריינטציה הימנית-שמרנית שלו, מביא גם כוח והערכה כלפיו שלא תמיד קולטים באיזו עוצמה נצברו בקרב אנשי תקשורת חילונים רבים, וזאת בזכות עמידתו העקשנית והאמיצה בכל תחום הפגיעות המיניות, ולא פחות מכך הודות ליכולת הכמעט בלעדית של הרב הזה להילחם בשחיתות. אסור להתבלבל בין כוחות חילוניים קיצוניים שתמיד יתנגדו לכל דבר לבין הכוחות המתונים שהערכתם לרב אליהו כלוחם אמיץ בשחיתות בכלל ובפרט שחיתות מינית גברה בשנים האחרונות באופן דרמטי.
נעבור אל הפוליטיקה החרדית. גם כאן עשויות להתגלות מוטיבציות שלא היו כאן בעבר. לאורך השנים יצר הרב שמואל אליהו קשרים רבים בקרב ההנהגה החרדית המקומית, ומאחורי הפרגוד בזמן הבחירות עצמן, בעוד חודשיים, עשויה ההערכה שהם חשים כלפיו להבשיל לבחירתו גם בקרב ראשי ערים וראשי מועצות דתיות חרדים. גם העסקנות החרדית יודעת להעריך את כוחו העולה של הרב אליהו בציבור החרדי לנוכח ההתחזקות הימנית-פוליטית שמתרחשת בו.
מעבר לכך גם אם רובם צייתו עד כה לגדולי ישראל בבחירות לפני עשור, היום רבים מהם נמצאים במקום עצמאי בהרבה, ולו מהסיבה שלצער הלב רבים מאותם גדולים, ספרדים ואשכנזים, כבר אינם איתנו היום.
לגבי הציבור המסורתי, שהוא כידוע המסה הקריטית בכמות אך לא מצליח עד כה להביא את מאוויו לידי עיצוב ההנהגה הישראלית, אין צורך להכביר בנוגע לחיבור שיש לו עם דמות כמו הרב שמואל אליהו. האם הפעם יוכל הכוח הפוליטי שלו גם לבוא לידי ביטוי? במנגנון הבוחר הנוכחי של הרבנות הראשית זה עדיין תלוי במנהיגים.
ובחזרה לפוליטיקה הדתית-לאומית: אחרי תקופה לא קצרה של אווירה לעומתית שלא לומר עוינת השוררת בין עצמה יהודית לבין הציונות הדתית, יכולה להיווצר מציאות מעניינת שדחיפה משותפת של הרב שמואל אליהו אל ראשות הרבנות הראשית לישראל עשויה להירשם כתפנית פוליטית ממשית לעתידן של מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית. לשיתוף הפעולה המפייס הזה עשויה להיות גם השפעה ישירה אפילו על כוחן בקבינט המלחמה ובמאמץ לשנות בו מגמה.
לבחור נכון
אחרי שנתנו משקל גדול כל כך לפוליטיקה אפשר לגשת לנקודת הליבה: שנים ארוכות מבכים את מעמדו המידרדר של מוסד הרבנות הראשית לישראל. נראה שברגעים של פיקחון והנחת כל העיוותים שצברנו על עצמנו מרוב פוליטיקה, אין מי שלא מבין שעצם הכנסת דמות תורנית מנהיגה כמו הרב אליהו תיצור שינוי דרמטי במעמדו של המוסד הזה, שדומה שלאורך השנים נעשה כל כך הרבה כדי לדחוק את מעמדו. החזרת עטרה ליושנה קוראים לזה.
מערך הכשרות צריך תיקון. בתי הדין הרבניים זועקים לשינוי. את כל אלה יכול לעשות רק רב שמעורה ובקיא היטב במערכת, חמוש באומץ לב, בידע ובגב ציבורי – יכול לחולל. במצב מתוקן כל איש חזון, ובטח אנשי התורה בציונות הדתית, שמחנכים לחזון המרומם של הרב קוק זצ"ל על מקומה החיוני כל כך של הרבנות הראשית לישראל במדינה הצומחת אל קומתה הבאה, היו צריכים לעמוד ביחד כדי לוודא שההזדמנות ההיסטורית הזאת לא מתפספסת.
השינויים הפוליטיים שהתהוו כאן בעשור האחרון מאפשרים לציבור הישראלי לרצות מחדש רבנות ראשית שבראשה עומדת דמות רבנית מאירת פנים, עומדת על הגבולות, אמיצה, מלאה באהבת ישראל מהסוג שהתייאשנו מלרצות. הבשלות הפוליטית כמעט מוכנה, עכשיו נותרה הבחירה לנצל אותה ולהעז. להעז הפעם ללכת לא רק על המשתלם אלא גם על הנכון.
המאמר יפורסם בעלון "עולם קטן" בשבת הקרובה