פרשת בחוקותי שנקרא השבת מלמדת אותנו לחלוק כבוד לדבר החשוב ביותר: חוק! לא ניכנס לשאלה איזה חוק מחייב את האדם – חוקי התורה או חוקי חברה דמוקרטית – אלא על עצם החיים על פי חוק.
חוק הוא צו מחייב ואובייקטיבי (מלשון "חקוק בסלע") שמאלץ את האדם הפרטי להישמע לצו כללי שמעבר לתחושתו הסובייקטיבית.
הרב קוק מתבטא ש"הנפש האלילית (החומרנית) מתנגדת לעצם החוקיות". אדם חומרני מכיר רק במה שניתן למשש כאן ועכשיו.
הפסיכולוגיה שלו מתנגדת לשום חוק שמאלץ אותו להתכופף בפני מה שהוא איננו מסכים או חש אותו במיידי, ולכן הוא אגואיסט וחסר דחיית סיפוקים. המושג "אנרכיזם" פירושו מיוונית "היעדר ארכון" (נושא משרה בכירה ביוון העתיקה) – התנגדות עקרונית לסמכות והתמקדות רק בפרט, ובמשמעות עמוקה יותר: חוסר אמונה בסמכות הכללית מכל – אלוקים. ההתניה הנפשית של פורע החוק היא שאני מכבד את חוקי החברה רק אם אני שולט עליה; ואם לא - שהחברה תיהרס.
אל חשש. ההיסטוריה מוכיחה שהאנשים המועטים הללו עושים הרבה יותר רעש מנזק ממשי. הפרטיות וחוסר קבלת הסמכות שלהם מביא אותם להתפרק בתוך עצמם – אישית, משפחתית ופוליטית.
העולם צומח בזכות אנשים שמאמינים במערכת הכלל. האנרכיסטים בישראל מונים (אולי) כמה אלפים, השמרנים (המסורתיים) הם מיליונים. בינתיים חשוב לעמוד מולם בנחישות על מנת לצמצם את הנזק; ובעיקר לא להתרגש מהם. "אם בחוקותי תלכו ועשיתם אותם" – עם ישראל ינצח גם את פורעי החוק.