השר וסגן ראש הממשלה לשעבר דוד לוי הובא היום (שני) למנוחות בעירו בית שאן.
לוי הלך אתמול לעולמו בגיל 86. כיהן כסגן ראש הממשלה בשלוש ממשלות ובמהלך 36 כהונתו בכנס כיהן בין היתר כשר חוץ, שר הבינוי והשיכון ושר הקליטה.
הלוויה נערכה בהשתתפות המונים בהם נשיא המדינה יצחק הרצוג, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שרים וחברי כנסת.
הנשיא הרצוג ספד: "הוא ניצח לא מעט אמירות לעגניות וגזעניות; המשיך בדרכו בנחישות ובמסירות; התעלם מרעשי הרקע; והותיר חותם אמיתי לדורות במדינת ישראל – מפעל חייו. כשר הבינוי והשיכון הבלתי-נשכח; כשר חוץ מיתולוגי; כחבר קבינט ברגעים קריטיים וגורליים; וכעוגן של מתינות, ממלכתיות ותבונה - אותן שיקף היטב בצמתים מכריעים בקורותיה של המדינה. הוא כתב פרקים שלמים בספר דברי הימים של מדינתנו, ברוחו, באישיותו הנחושה והג'נטלמנית – וכמובן גם בשפתו – העשירה, המעמיקה, המרתקת, המרגשת. הבלתי נשכחת".
"לפני שש שנים, כאשר הוענק לדוד לוי פרס ישראל, סיפרתי לו, כי לא אחת שמעתי מאבי – הנשיא השישי חיים הרצוג - את המשפט: "דוד לוי צריך היה להיות ראש ממשלת ישראל, אבל לצערי הם לא יתנו לו". כך אמר אבא, שקרא לו 'Elder Statesman' – אחד מ'זקני העדה' במובן המקראי והמנהיגותי של המילה; ונימק זאת, בין היתר, בתבונה המדינית, במתינות, ובשקול הדעת של דוד לוי. לא אשכח לעולם את דמעות ההתרגשות שעמדו בעיניו של דוד לוי כשהודה לי על ששיתפתי אותו בכך".
עוד ספד: "דוד לוי היה מנהיג פורץ דרך חברתי, מדיני ופוליטי – אמיץ ומוכשר; מופת של ממלכתיות, ושל הדר בית"רי – אמיתי ושורשי. היה לו לב יהודי ענק, חמלה אמיתית ורגישות חברתית, שהפכו אותו לאחד מהלוחמים החברתיים המשפיעים והבולטים ביותר בקורותיה של ישראל. מי ששינה, ממש במו ידיו ממש, את פניה של המדינה".
"רחל, ראשל היקרה. מגיל 12 אתם צועדים יחד, כאיש אחד. הקמתם שבט לתפארת של ילדים, נכדים ונינים – שבדרכו של דוד ובדרכך, כולם תורמים ועוסקים בבניין המדינה, החברה והעם, במעגלים רחבים ובזירות שונות ומגוונות".
לסיום אמר: "אין מילים שיביאו לכם – בנות ובני השבט היקר הזה, 'שבט לוי' - נחמה בעת הזאת. ובכל זאת – דעו לכם: מעשי ידיו של דוד לוי – יקירכם, יקירנו - ניבטים מפינות רבות בארצנו האהובה והם בבחינת אנדרטאות נצח שמעידות טוב מכל על תרומתו האדירה: כמנהיג פורץ דרך, וכאיש שאהב מאוד את עמו, והיה מסור לו כל חייו. יהי זכרו של דוד לוי ברוך ונצור בלב האומה לדור דור".
יו"ר הכנסת אוחנה ספד: "דרך ארוכה עברת, מורי ורבי, מהמלאח של רבאט, ועד לפסגות הרמות ביותר, אליהן טיפסת בעשר אצבעות, ופעמים ברגליים חשופות. נולדת וגדלת בימים בהם התחוללה מלחמה עולמית, בה הושמדו שישה מיליון מאחינו ואחיותינו, והודות למדיניותו של מלך מרוקו דאז מוחמד החמישי עליו השלום, ניצלת יחד עם רוב יהדות מרוקו מציפורני השטן הנאצי".
"ברגישותך, בחכמתך, במתינותך ובשיקול דעתך, טיפסת לא רק במעלה הבניינים שבנית, אלא גם במעלה לבבות האנשים. אני עצמי לא זכיתי בימים ההם להכיר אותך באופן אישי, הייתי בעצמי ילד פשוט מבאר שבע, בן לאב שעלה אף הוא מאותם משעולי ילדות המוכרים לך, אבל הכרתי את הדמות הציבורית שלך – והייתי גאה. גאה בדרך שעשית, גאה בדמות המלכותית מלאת ההוד שקרנה ממבטך ומהופעתך המרשימה, גאה בשפה העברית שנשמעה תנ"כית ממש בפיך, גאה בכך שזו היא מדינת ישראל, שאותה ייצגת בכבוד רב".
"דוד, עבור מעטים מהאנשים שבאו ללוות אותך בדרכך האחרונה היית אבא, סבא, קרוב משפחה אהוב. עבור אחרים היית חבר, ידיד ושותף, אבל עבור רבים רבים בעם ישראל - היית סמל. סמל לרוח האדם וליכולותיו, גם אם לא גדל עם כפית זהב בפה, סמל להתמדה ולביטוי - יגעת ומצאת - תאמין. סמל לדאגה לחלש וסמל לבנות ולבני עדות המזרח, שעד אליך, לא ידעו שגם הם יכולים. היום, והרבה בזכותך – אנחנו יודעים".
לסיום אמר: "נוח על משכבך בשלום דוד. זכויותיך הרבות תעמודנה לעם ישראל בשעתו הקשה, וממנה בע"ה ייוושע. יהי זכרך, החקוק לעד בדברי הימים של מדינת ישראל, ברוך ומבורך".
בתו של דוד, אורלי לוי אבקסיס, ספדה ואמרה כי "הייתה לך שליחות לא לשם הגשמה עצמית, אלא למען העם ועמך ישראל. השליחות קראה לך וענית הנני. היא היתה לא קלה. יידעת שעליך להפיל גדר הפרדה ולסלול דרך שעליה יצעדו כולם בראש מורם. מדהים איך שאפילו על המובן מאליו היה צריך להילחם".
"תמיד בחרת בטובת העם גם במחיר אישי. איזה מחירים שילמת, וגם אנחנו לעתים כילדיך. בנית גם את החברה הישראלית ואת תיקונה, יחד עם חברים אמיצים שהיו לצידך והצלחת בשליחותך".
דוד לוי, נכדו, ספד ואמר כי "לשאת את שמך זה משקל עצום. כשאני מציג עצמי כדוד לוי מבית שאן שואלים מה הקשר ואז שואלים אם אני יודע מי זה סבא שלי. תמיד חזרת למיטתך הצנועה בשכונת אליהו מרחבי עולם. ניהלת מו"מ עם גדולי עולם ובאותה נחישות ניהלת מו"מ עם נכד על נשיקה שביקשת ממנו. כמה חוכמה היתה בך. יכלה למלא אוקיינוסים. לימדת אותנו להעריך כל דבר ולו הקטן ביותר".