לקחי המלחמות
1. מלחמות ישראל באומות העולם
שאלה המנסרת בחלל האויר: על מה עשה ד' לנו? ביום השבת, ביום שמחת תורה, התגברה יד אויב אכזרי, והתוצאות ידועות. שתי דרכים יש, כדי לנסות ולהבין את דרכי ד'.
הדרך האחת: לחפש את הסיבה. מה הסיבה אשר הניעה את הקב"ה להמיט עלינו אסון כזה. אפשר לתלות זאת במתירנות, בפגיעה בתורה ובארץ, ועוד ועוד.
אבל יש דרך אחרת: לחפש את המטרה! מה היתה מטרתו של הקב"ה בהביאו עלינו את הרעה הזאת. הבדל גדול יש בין שתי הדרכים: אם מחפשים סיבה, פונים אל העבר. מה מההתנהלות בעבר גרמה למכה עלינו. אולם, אם מחפשים מטרה, יש לפנות אל העתיד. מה ד' אלוקינו דורש מאיתנו, ולאן הוא רוצה שנתקדם.
חיפוש המטרה מביא אותנו לתובנה, שרצונו של הקב"ה לראותנו מאוחדים. לא עוד עם בזוז ושסוע, עם הכרזות של: לא אחים אנחנו, הפגנות המפלגות את העם וכו'. המלחמה נותנת בסיס משותף לכל חלקי העם. בשבת שמחת תורה ראינו את ההתגייסות המופלאה, של איש לקראת רעהו. אלה אשר תמול שלשום ראו עצמם כאויבים בנפש, התלכדו כולם, ללחום כתף אל כתף, כדי להכריע את אויבינו.
2. התוצאה
אכן, המלחמה לא היתה לשווא. הרגשת האחדות, שלטי "יחד ננצח" פיארו ומפארים את כל המדינה.
אמת, בשבועות האחרונים שוב עולה גל של פירוד, מחאות, הפגנות, וגילויי שנאה, אבל העם ברובו, עומד בריא ואיתן, וממשיך לתמוך בחיבורים ובאחדות בין חלקים שונים.
3. הציונות הדתית ומלחמותיה
הבסיס לחיינו, בכל הדורות, ובמיוחד "כאן ועכשיו", היא האמונה. האמונה בעם ישראל. האמונה בתורה. האמונה בארץ ישראל. הכוח המוביל את היסודות הללו, הוא הציבור האמוני, הדתי והלאומי, הרואה בכל מערכות העם והארץ, את התקדמותה של הגאולה. הציבור היקר הזה, נושא בעול בכל תחומי החיים, באזרחות ובצבא, ולצערנו, נושא גם בעול הכבד של מוסרי הנפש, הי"ד.
הציפיה מציבור זה, שהוא יוביל את מגמתו של הקב"ה, את החזון הגדול של היות "גוי אחד בארץ". ואכן, במערכות רבות הדבר מתקיים. רוח ההתנדבות של איש לקראת רעהו, הנכונות לסייע לחקלאות, למשפחות המפונים, לפצועים וכד', באלו זהו ציבור מוביל.
והנה, דווקא בגולת הכותרת, כתר התורה של מינוי רב ראשי לישראל, יצר הרע של המחלוקת, מכלה כל חלקה טובה. השכל הישר אומר, שאם לא יתלכדו כל הכוחות סביב מועמד אחד, ציוני – לאומי, אין כל סיכוי להכתרת רב ראשי מתוך הציונות הדתית. בנוסף לשכל הישר, יש נימוק נוסף להתלכדות סביב מועמד אחד מוסכם: ההתכנסות של עשרות רבנים, והבחירה שלהם במועמד אחד לכהונה הרמה.
שני הנימוקים הללו, השכל הישר וכבוד התורה, לא עמדו בפני יצר הרע של הפירוד אשר פשה בקרב רבנים ועסקנים מתוך הציונות הדתית. יצר הרע הזה, גרם לקולות זעקה, אשר בסופו של דבר מציבים אותנו עם מתמודדים רבים, כאשר ברור לכל, שבמצב זה אין כל סיכוי למינוי רב ראשי ציוני. אם נישא עינינו לבורא עולם, ונחקור, על מה עשה ד' לנו כזאת? נגיע למסקנה, שבעיני הקב"ה, לא איכשר דרא.
הציבור הדתי לאומי, עם כל זכויותיו הרבות, אינו בשל ואינו ראוי להנהיג את התורה בארץ ישראל, לרומם את כבוד הרבנות, ולהעמיד מקרבו את המלך, "מאן מלכי רבנן".
אם יתעשתו כל הבוחשים בקדירה, וישכילו להבין שחרב איש ברעהו רק מפילה חללים, ויסלקו את היצר הרע מקרב מחננו, אולי יגיעו הדברים גם לפני כיסא הכבוד, ריבון העולם ומנהיגו, ונזכה לאחד כוחות, כפי רצונו יתברך, ומתוך כך ימלא הקב"ה את משאלתנו לטובה, ונמליך עלינו את מלך התורה והרבנות, רב ראשי אשר יקדש שם שמים בכל דרכיו.