כל מדריכי הזוגות וטובי הפסיכולוגים המשפחתיים והזוגיים יאמרו כולם שזוגיות טובה היא זוגיות בה שני בני הזוג מבטאים את אהבתם אחד כלפי השנייה.
כלל הברזל בשביל שהאהבה תצליח לפרוח ולעולם לא לעצור הוא כי "צריך שניים לטנגו". אך מעבר לכך יש צד חזק ועמוק יותר מכל אלו, בו שני בני הזוג מגלים שהקשר ביניהם הוא לא רק עניין של בחירה והרגשה טובה אלא גם הכרחי וקיומי עבור כל אחד ואחת מהם.
אם כן, השאלה הנשאלת היא מה הקשר בין זוגיות טובה לחג השבועות ומתן תורה לעם ישראל? ובכן, בחג השבועות מתגלים שני ממדים בקשר שבין עם ישראל לבורא עולם. הראשון, מתבטא בצדדי החג הגשמיים, הפרקטיים והמעשיים – ביכורים, שתי הלחם, ושלמי ציבור. הממד השני מתבטא בצידו הרוחני של החג – מעמד הר סיני.
בהקשר לממד השני של מעמד הר סיני, הגמרא אומרת שהקב"ה כפה על עם ישראל לקבל תורה. בורא עולם אמר להם: "אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהה קבורתכם". ומה היה הצורך בכפיה שכזו? הרי ישראל כבר הביעו את רצונם לקבל תורה בכך שאמרו "נעשה ונשמע".
דבריו הקשים של הקב"ה לישראל הוסברו ע"י המהר"ל בתור אמירה עקרונית: הכפייה מבטאת את ההכרח לקבלת התורה. כלומר, הכפייה היא ביטוי לכך שאין אפשרות להמשך קיום המציאות ללא נתינת התורה. העולם או ישראל בלי תורה, בלי מוסר וצדק, בלי מחויבות מלאה לערכים אלוקיים – הרי הוא חוזר לתוהו ובוהו. וכן התורה היא ניתנת לעולם כדבר קיומי, ודבר קיומי אין בו בחירה. כמו שאין לנו בחירה אם לנשום ואם לאו, כיון שזה דבר הכרחי – כך אין ברירה כי אם לבחור בתורה ובמצוותיה.
אם כן, כמו הרובד השני בזוגיות, מעמד הר סיני הוא ביטוי לכך שהקשר בין עם ישראל לבורא עולם הוא מוכרח, הוא קיומי. זהו הקשר בו הגבר מגיע לאישה ואומר לה "אני לא יכול בלעדייך, את החיים שלי, בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום".
אבל לא ניתן לקיים זוגיות שמחה ומרגשת רק מתוך הכרח וצורך חיוני וקיומי. צריך גם בחירה, הכרה שבתוך הקשר הזוגי המוכרח יש מרחב עמוק ועצום לכל אחד "להביא את עצמו", להעצים את המיוחדות שלו, את הבחירה שלו בקשר ואת הרצון שלו לאהבה – הממד הבסיסי בזוגיות המבטא אהבה ורגש. לשם כך ישנו החלק השני בחג השבועות, החלק הארצי שהתבטא בבית המקדש בביכורים, בשתי הלחם, ובשלמי הציבור.
שלמים הוא קרבן נדבה בעיקרו, וקרוי כך מפני שהוא עושה שלום בין בורא עולם, הכוהנים, ועם ישראל, כיון שלכל אחד יש חלק בקרבן. זהו קרבן המבטא שלכל אחד יש חלק מיוחד ומוקרב מרצונם האישי של עם ישראל. בקורבן מוקרב החמץ היחידי בבית המקדש – שתי הלחם – המבטאים את המקום שלנו בתוך הקשר הזוגי, את ההטפחה בלחם, מעשה ידי האדם. אם הזוגיות היא הכרח, אז אין בי יכולת להביא את עצמי בצורה נעימה, חירותית ונקיה.
צריך ממד של מחוייבות והכרח, כך בנישואין ישנה כתובה ואחריות. אך צריך ממד של שותפות והשלמה, של חיבור רצוני ועמוק. קשר שכל אחד מביא את עצמו בצורה פנימית ובייחודיות. על כן בחג שני ממדים: "זמן מתן תורתנו" של ההכרח בקשר, ו"חג הביכורים" של הבחירה והרצון לקשר.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר 'חיבורים' עפולה