ד"ר חנן שי
ד"ר חנן שיצילום: ללא

בימים אחרים חילוצם של החטופים הישראלים מידי חמאס במבצע צבאי נועז ומבריק היה זוכה במערב לתגובות נלהבות, לפחות כמו התגובות שנלוו למבצע אנטבה.

הסיבה לתגובתו הצוננת של המערב למבצע, שלא לדבר על גינויו ע"י מדינות אירופיות, או ההסתייגות ממנו ע"י קמלה האריס סגניתו של ביידן היא אחת: על המערב ובראש ובראשונה על ארה"ב, ירדה האפלה המוסרית שבחסותה נולדו במאה הקודמת הקומוניזם והנאציזם שסחפו אחריהם את ההמונים ובעיקר את הצעירים. האפלה הזו דחפה צעירים רבים לזרועות הימין הפשיסטי גם בבחירות שנערכו באירופה השבוע.

האינטלקטואלים בחברה, שהיה מצופה מהם במאה שעברה שינהירו את דרכה הערכית ויגנו עליה מתועבות מוסריות כמו אלו שגילמו הנאציזם והקומוניזם, לא רק שלא מילאו את תפקידם, אלא, שחשיבתם המוסרית של הוגיה היא זו שהצמיחה את התועבות, או לפחות סללה את הדרך להופעתן.

מחקר פורץ דרך של פרופ' ענר גוברין מאוניברסיטת בר אילן ששופך אור על מהותה של חשיבתו המוסרית של האדם מאפשר הבנה עמוקה יותר של הגורמים לאפלה המוסרית שירדה על המערב במאה שעברה ויורדת עליו מחדש במאה זו.

בכל אדם באשר הוא טבוע מערך ציפיות שמתפתח בשנה הראשונה לחייו שגורם לו לזהות סיטואציות מוסריות ולפרקן מהר בתהליך בלתי מודע לשניים, כדי להחליט מיהו "החזק" – "הרע" המסכן את קיומי ומיהו "החלש" – "הטוב" – האדם המאוזן, שאיננו מסכן את קיומי.

בכל התרבויות מפרקים את הסיטואציה המוסרית לאותן יחידות בסיסיות, ומגיעים להכרעה המוסרית לפי אותם פרמטרים חישוביים. עם זאת, השיפוט הערכי והבחירה בין טוב לרע מושפעים מערכיו האישיים של האדם; מקורם יכול להיות הקבוצה ותרבות מקומית שאליה הוא שייך, או ערכים אובייקטיביים.

מוסר האמת, החרות והצדק העברי נועד כידוע להדריך את האדם להיות טוב, כלומר לאזן את התנהגותו, כדי לחולל איזון - צדק חברתי, בדומה לאיזון וההרמוניה שקיימים בטבע, שצרכנות ורכושנות אנושית חסרת גבולות מוסריים פגעו בהם; כנגזר מייעודו לאזן, ערכיו של המוסר העברי, הם תרגום לשפת אנוש של חוקי האמת האובייקטיביים שיוצרים את האיזון בין מרכיביו של הטבע ועקב כך הם אוניברסאליים, בלתי תלויי דת ותרבות.

מקימיה של ארה"ב, שראו עצמם כבני ישראל שיצאו ממצרים והתכוונו לממש בה את חזון עם הסגולה התנ"כי, אימצו את מוסר החרות העברי שבבסיס עשרת הדברות. המוסר הזה מגולם בשני סמליה הלאומיים הבולטים של ארה"ב: בפעמון החרות שפילדלפיה שחרות עליו "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ", ויקרא כה, ו'' ובפסלו של משה, אוחז בידיו את לוחות הברית, שנמצא בבית המשפט העליון.

לעומת ארה"ב, אירופה התנתקה מהמוסר הנוצרי שבמקום לאזן את האדם, נועד לנזרו ולנתקו מדחפיו וסיפוקיו, אך היא לא יצרה לו מוסר מאזן סדור חליפי; אילו מוסר כזה היה קיים, ייתכן והתאוריות החברתיות האוטופיות שצמחו בה, מהן רעילות מאד, לא היו צומחות ובוודאי לא מיושמות.

מזלם של אירופה ושל העולם היה שמחובתה לערכיה המוסריים האובייקטיביים שאפשרו לה להבחין בין טוב – תורם לאיזון חברתי לבין רע – פוגע באיזון החברתי ולכן לא מוסרי, ארה"ב נחלצה להצלת אירופה והעולם שלוש פעמים: מציפורני הלאומנות הצרפתית, שהתגלגלה למלחמת העולם הראשונה, מהנאציזם שהתגלגל למלחמת העולם השנייה ומהקומוניזם שגלגל את העולם למלחמה הקרה.

אסונם של העולם ושל ישראל הוא שבסיומה של המלחמה הקרה, ארה"ב עצמה נטשה את ערכי אבותיה שלאורם כל נער בוקרים במערב הפרוע ידע להבחין בין טוב לרע (לא תמיד בהתאמה למקור העברי) ואימצה את ערכיו הסובייקטיביים של הליברליזם האירופי; במכללותיה, הליברליזם הזה, שאסור להתעלם מהטוב שהוא הביא לאדם, טורלל לחלוטין.

בהשוואה לאמת האובייקטיבית של הטבע שמחוקיו נגזרו ערכי המוסר שבבסיס עשרת הדברות, תפיסת המוסר הליברלי "צומחת ממסה קריטית של התנסויות אישיות, אקטיביזם, ניתוחים פוליטיים, עובדות אמפיריות, נרטיבים היסטוריים ומודלים תרבותיים-מחנכים. אלה מצילים את המוסר מדלותו וממלאים אותו בתוכן קונקרטי”, כפי שכותבת ענת מטר מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל אביב.

לאור המוסר הסובייקטיבי הזה שנגזר כאמור מ"התנסויות אישיות...ניתוחים פוליטיים...נרטיבים היסטוריים ומודלים תרבותיים-מחנכים" שנועדו "להציל את מוסר עשרת הדברות האובייקטיבי מדלותו" - ישראל, שעברה את זוועות ה-7 באוקטובר, נשפטת כיום בעולם; ע"י בית הדין לצדק (!?) בהאג, סגנית הנשיא האריס, נורבגיה, אירלנד ומזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, שהכליל אותה ב"רשימה השחורה", לצד רוסיה וארגוני הטרור דאעש, אל-קאעידה ובוקו חראם.

השיפוט הזה ו"הצדק" שהוא מחולל ממשים את המציאות שבחזון הנביא על "וַתְּהִ֤י הָאֱמֶת֙ נֶעְדֶּ֔רֶת וְסָ֥ר מֵרָ֖ע מִשְׁתּוֹלֵ֑ל", ישעיהו, נט, טו.

הגרוע במציאות הזו הוא לא שהאמת נעדרת, כלומר איננה קיימת, אלא, כנובע מאחד הפרושים המוצעים לפסוק, היא רבת פנים וגוונים: במאה הקודמת, עידן ההגמוניה האמריקנית, המערב הדמוקרטי כולו היה מחויב לקיומה של אמת אובייקטיבית אחת כבמוסר עשרת הדברות; כאשר היה ברור, קבל עם ועולם, שבמבצע אנטבה, הטוב ניצח את הרע, המערב כולו קם על רגליו והריע לישראל על ניצחונה.

כיום, כשהמערב מחויב למוסר שצומח מ"מסה קריטית של התנסויות אישיות", "ניתוחים פוליטיים" ושאר ירקות סובייקטיביים, במקום האמת האובייקטיבית האחת, ישנם עדרים של "אמת", כמספר המתבוננים במציאות והמפרשים אותה לאור התנסויותיהם האישיות וניתוחיהם הפוליטיים.

יש להניח, שככל אדם, גם סגנית הנשיא פירקה את הסיטואציה המוסרית במבצע ארנון לשניים, בתהליך בלתי מודע, לפי אותם פרמטרים חישוביים שכל אדם מגיע אליהם.

עם זאת, בהגיעה לשיפוט הערכי המודע, היא פסחה על האמת האובייקטיבית שבמוסר עשרת הדברות הישנות, ערכיה של ארה"ב ובחרה לשפוט את מבצע ארנון לאור "עשרת הדברות הליברליות החדשות".

בשיפוטה המוסרי המוטעה של ישראל, כמו שיפוטם של שופטי האג וגוטרש, האריס הצטרפה להמונים אשר "שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ" וכמותם, האיצה את ירידתה החוזרת של האפלה המוסרית על העולם.

הטרגדיה של העולם היא שארה"ב שהצילה אותו מאפלת המאה הקודמת, איננה קיימת יותר והנוכחית זקוקה להצלה בעצמה.