כבכל שנה, בין פרשת בהעלותך לסוף ספר במדבר, אני מתקשה שלא להקדיש לפחות דרשה אחת לערעורים הבלתי פוסקים על מנהיגותו של משה רבנו.
המתאוננים והמתאווים, אלדד ומידד, מרים ואהרן בפרשת בהעלותך, המרגלים והמעפילים בפרשת שלח, קרח ועדתו בפרשה הקרויה על שמו, פרשיות מי מריבה והנחשים השרפים בפרשת חוקת, בעל פעור בפרשת בלק ובתחילת פרשת פנחס ובנות צלפחד בהמשך פרשת פנחס, פקודי החיל השבים ממלחמת מדין ובני גד ובני ראובן בפרשת מטות, בני יוסף ושוב בנות צלפחד בפרשת מסעי, בפיסקה החותמת את הספר.
מדי שנה בשנה מתעוררים מחדש הצער, עגמת הנפש וההזדהות עם הקשיים והאתגרים שהעם הציב בדרכו של משה רבנו. לא רק בדור ההוא אלא בכל דור ודור, לכל מנהיג ומנהיג, עד ימינו אלה ממש.
משה רבנו הוא המנהיג בה"א הידיעה של עם ישראל בכל דורותיו. האיש שהוציא את בני ישראל משעבוד מצרים, גיבש אותם לעם, עשה להם ניסים ונפלאות ובהם קריעת ים סוף, המן והבאר. הוא העמידם לפני הר סיני לפגוש את ההתגלות הא-להית החד-פעמית בהיסטוריה של העולם כולו, הוא נתן להם את התורה, בנה את המשכן שלראשו קשור ענן ה' לכל אורך המסע במדבר, והביאם אל שערי ארץ ישראלאחרי שניצחו במלחמות את עמלק, סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן.
עם זאת, אין כמעט שום פסוק בתורה שמתאר הערצה של העם אליו. רק מתוך רמזים ניתן להסיק גם את מידת ההערכה והתלות שלהם במשה רבנו, כגון העובדה ש"כל העם נצב עליו מבוקר עד ערב", "כי יבוא אלי העם לדרש א-להים" (שמות יח), מה שגרם למינוי השופטים, או ההכרה בחסרונו כשנעלם בהר סיני, הכרה שגרמה להם לחטא העגל. הרמזים החיוביים הוזכרו כבדרך אגב בתוך סיפורים שמטרתם אינה להלל את משה אלא לעסוק בבעיות שנוצרו בעקבות העדרו ומגבלותיו. את הביקורת והתלונות של העם עליו, בחרה התורה לספר במפורש ובהרחבה רבה.
אם כך אירע למשה רבנו, מה אפשר לצפות עבור מנהיגים בכל הדורות, שאף אחד מהם, גדול ככל שהיה, לא הגיע לקרסוליו. מה נאמר אנחנו, אזובי הקיר? איזו תקווה יש לנו, לראות במדינת ישראל שלטון שמתקבל באופן סביר על ידי העם, מצליח להגיע לממדים סבירים של משילות, זוכה לאהדה על הישגיו ולביקורת מתונה על טעויותיו וכשלונותיו? נראה מספר במדבר שהביקורתיות והמרדנות הן חלק מהאופי המהותי של עם ישראל ואין לדבר תקנה.
אי אפשר לומר שמשה רבנו עצמו לא תרם לטיפוח הנורמה הזאת. כאשר אלדד ומידד, שלא נבחרו להיות בין שבעים הזקנים, התנבאו במחנה, ביקש יהושע, "אדוני משה כלאם". יהושע הבין את חשיבותה של משילות ואכיפת משמעת. הוא חשש מפני מרידה במלכות, ומן הסתם ידע כמו חז"ל שיש לנקוט בענישה חמורה במורד במלכות כדי למנוע התפוררות שלטונית. אבל משה סירב לכלאם ואמר לו: "ומי יתן כל עם ה' נביאים". בכך אישש, או קבע את דמותו של העם הזה לדורות: כולם נביאים, כולם בני מלכים.
על אף כל הקושי שהתכונה הזאת גרמה למנהיגי עם ישראל, ועל אף העונשים שבהם לקו המתאוננים והמתאווים, המרגלים והמעפילים, קרח ועדתו, זמרי בן סלוא ושבט שמעון, התופעה בכללותה לא מוגרה. אדרבה, לצידם של אלו המתוארים כרשעים, יש הזוכים לשבחים על עמדתם הדעתנית, כדוגמת אלדד ומידד ובייחוד בנות צלפחד עליהן אמר ה': "כן בנות צלפחד דוברות, נתן תתן להם...". דהיינו, דבריו של משה רבנו בפרשת אלדד ומידד היו בבחינת ברכה ותפילה. "מי יתן", כך רצוי לכתחילה, הקדוש-ברוך-הוא בחר את עם ישראל לעם סגולה דווקא מפני שהוא עם קשה עורף, דעתני ואפילו חצוף. אלו הן התכונות שעשו את ישראל "עזין שבאומות" וההבט החיובי שלהן הוא שהן איפשרו לעם לשרוד את כל השלטונות הזרים והניסיונות להכניע את העם, לבולל אותו ולגרום לו לנטוש את תפקידו בעולם כעם ה'.תכונות אלה גם מנעו מן העם ומונעות ממנו עד היום, מלהתמסר בלי ביקורת, בהערצה, לשליטים בתוכו, ולהיות תמיד ערניים וביקורתיים כלפי ההנהגה, לבל תוליך את העם למחוזות בעייתיים ומסוכנים.
החשש מפני דיקטטורה בישראל נעלם באותו רגע שבו דחה משה את בקשת יהושע. אין כמדומני תיעוד של מנהיג בישראל ששלט ביד רמה, דיכא את כל מתנגדיו והשתיק את הביקורת עליו, גם בימיהם של גדולי המלכים בארץ ישראל וגדולי המנהיגים בתפוצות. פה ושם היו כתות או קהילות שביקשו להשליט עליהן ועל העם מנהיגים כאלה – הן נעלמו מן האומה לעד.
לפיכך יש ללמוד את פרשיות הביקורת והערעור על מנהיגותו של משה בספר במדבר לא כסאגה מתמשכת של חטא ועונשו, ניסיונות מרי והטלת משמעת, אלא כמפתח טיפולוגי לסוגים השונים שלאתגרים המוצבים לפני מנהיגים בעם ישראל. העיון בסיפורי המרי בספר במדבר מסייע להבין מה טיבה ותפקידה של אופוזיציה, להבחין בין הדגמים השונים, החיוביים והשליליים של ביקורת, לזהות את הסכנות ואת הברכה הטמונות בביקורת ההנהגה והדרך של המנהיגים להתמודד עמהם.
כך לדוגמה בפרשתנו, פרשת שלח, אנו פוגשים בתחילתה את חבורת הנשיאים התרים את הארץ. עשרה מתוכם הפכו למתנגדים ליעד העיקרי של מסע יציאת מצרים – ארץ ישראל, וזאת דווקא אחרי שביקרו בה והכירו את טובה. יהושע וכלב נשארו נלהבים ונאמנים לצד של משה ותמכו בעוז בסיכויי ההצלחה ובהגשמת המשימה. אבל העדה המפוחדת של הנשיאים הצליחה להטות את לבב העם אחריה. המאורע הזה היה מאורע של כשלון למשה רבנו: עדת הנשיאים גרמה לעיכוב של ארבעים שנה ולמותו של דור שלם, ומשה בכללו, לפני הכניסה לארץ.
אפשר להתייחס אל הסיפור כחטא ועונשו, אבל אם מתבוננים עליו מבחינת יחסי הנהגה וציבור, הוא מורכב ומשמעותי יותר, כלקח לדורות: המרגלים אכן חשפו בהתנהגותם המבוהלת את העובדה שהעם לא בשל עדיין למשימה שהועיד לו ה' ומשה עבדו, ולכן העם נהה אחריהם. העיכוב שנבע מכך בכניסה לארץ היה הכרחי. מנהיג אינו יכול להכריח את העם לפעולה שמנוגדת לאופיו ולמידת מוכנותו, ועליו להכשיר תחילה את הלבבות, אחרת הוא יישאר לבדו, כשהעם אינו איתו. זה שיעור חשוב בהנהגה והוא שימושי ביותר עד ימינו אלה. מוסדות השלטון, בין אם זו הרשות המחוקקת, בין אם זו הרשות המבצעת או הרשות השופטת, לא יכולים לכוף על העם את רצונם, גם אם יש להם רוב פרלמנטרי, כלים משפטיים ומנגנון אכיפה, בלא הכשרה קודמת של הלבבות. לפעמים יארכו שנות דור עד שאידיאל מסוים, נכון ואמיתי ואפילו א-להי ככל שיהיה, יוכל להגיע לכלל מימוש.
מן העבר האחר של הפרשה אנו פוגשים את המעפילים, היפוכם של המרגלים. בצערם על הכשלון והעיכוב שנגרמו בשל פחדנותם של הנשיאים, הם מבקשים לפרוץ ולהניע מחדש את התהליך. כאן ממלא משה רבנו את התפקיד ההפוך לזה שמילא מול המרגלים. הוא זה שמסביר להם שהזמן לא בשל והתנאים לא מתאימים. אבל הוא לא מצליח להניא אותם מתכניותיהם. מן הסתם, הם סבורים שידיו של משה רפו, והעם נרפה בעקבותיו. הם מאמינים שיצליחו לעורר את הרוח הגדולה ולהוביל תנופה חדשה בגבורה ובעוז. אבל משה ידע להבחין ש"אין ה' בקרבכם" ולהזהירם מפני הכשלון הצפוי להם. הם למדו בדרך הקשה שמשה צדק והיטיב מהם להבין את מגבלות היכולת של העם בעת ההיא.
אינני סבור שאפשר לקרוא באופן פשטני את הפסוקים הללו ולתרגמם למציאות זמננו. יש הרבה מועמדים לכל אחד מן התפקידים ואני משער שכל אחד ואחת מן הקוראים יתאים את הדברים לזמננו לפי עמדתו כלפי הסוגיות השונות שעל סדר יומנו והמפלגות השונות שבמחננו. אבל בהחלט אפשר להתבונן על המציאות שסביבנו במבט של תורה, להבין ולאפיין את הכוחות הפועלים בשיח הפוליטי והחברתי בישראל על פי קווי המיתאר שהוצגו לאורך ספר במדבר.
יש להתפלל ולקוות שהקב"ה יתעלם מן ההיבטים השליליים של קשיות העורף הישראלית, ומתוך הערכה לדעתנות המושכלת שהחזיקה אותנו כעם ה' בכל הדורות, ישמע תפילתנו ויחיש גאולתנו במהרה בימינו.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית הרצוג